אקטואר | כהן איזונים פיננסיים | רו"ח אבי כהן | הערכת שווי חברות – פס"ד כב' השופט זגורי

הערכת שווי חברות – פס"ד כב' השופט זגורי

 

פסק דין כבוד השופט זגורי -
המבוסס על חוות דעת אקטוארית של אבי כהן רואה חשבון - המשך

 

בחוות דעת מורכבת זו נערכה על ידי ביקורת חקירתית, וכן הערכת שווי חברה, וזכויות שצברו בנה"ז בתק' החיים המשותפת.
באמצעות האמור בפסק הדין ניתן להתרשם מההערכה הרבה של כב' השופט לדרך העבודה שהציג המומחה רו"ח אבי כהן, אשר על בסיסה בונה כב' השופט דרך עבודה מומלצת לביצוע חוות דעת בנושא הערכת שווי חברות ועסקים.
בנוסף משבח כב' השופט את המקצועיות שבעבודת המומחה, התעמקותה בפרטים הנדרשים, ועמידתה במבחן הביקורת המשפטית ובמבחן החקירה שכנגד , כן מציין כב' השופט : "מר אבי כהן שביצע את מלאכתו על הצד הטוב ביותר, העיד באופן מהימן שתרם למשקל חוות הדעת וערך חוות דעת זהירה ונכונה לטעמי.
כידוע, מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לצורך מתן חוות דעת, פועל בתום לב, ביושר ובהגינות, בהתאם לשיקול דעתו המתבסס אך ורק על ניסיונו וידיעותיו".
 

מאמרים

הערכת שווי חברות – פס"ד כב' השופט זגורי

נכסי קריירה

חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו

עיוותים בחוק לחלוקת חסכון פנסיוני 2014

לקריאת החוק עצמו לחצו כאן

המיסלקה הפנסיונית

המסלקה הפנסיונית - דוח לדוגמה

בית משפט לענייני משפחה בנצרת 

תמ"ש 36849-11-13 מ.מ נ' ו.מ. ואח'

בפני כב' סגן נשיא, השופט אסף זגורי

התובעת מ.מ. 

באמצעות ב"כ עוה"ד חוסאם חאג'

נגד

הנתבעים 1. ו.מ. 
2. "א.מ. בע"מ"
שניהם באמצעות עוה"ד סלים קובטי

חקיקה שאוזכרה:
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973: סע' 5(א), 6 (א), 8
חוק החברות, תשנ"ט-1999: סע' 338

ספרות:
א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

מיני-רציו:

* תביעת האישה לאיזון משאבים. עיקר הדיון עסק בהערכת שווי החברה שבבעלות הבעל וקביעת חלקה של האשה בחברה. במסגרת זו נדרש ביהמ"ש לדרכי הערכת שווי חברה ולשיטה המתאימה ביותר בענייננו (שיטת היוון תזרים מזומנים) וכן לשאלה כיצד משפיעה העובדה שמדובר בחברה פרטית לעבודות שיפוצים התלויה בנתבע וכן העובדה שנרכשו במהלך הנישואין מספר נכסי מקרקעין על ידי הנתבע ו/או החברה ונמכרו לצדדי ג' ללא התאמה למידת הרווחיות של הנתבעים.

* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים

* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חברה משפחתית

* חברות – מניות – שוויון

.

תביעת האישה לאיזון משאבים. המחלוקות הדורשות הכרעה הן: א. זכויות התובעת בדירה הרשומה ע"ש אביו של הנתבע (להלן: דירת ר.); ב. האם זכאית האישה למחצית שווי הזכויות (מניות) אותם צבר הנתבע בחברת השיפוצים שבבעלותו (הנתבעת 2) אשר הוקמה במהלך הנישואים ומהו היקף שווי החברה? רכיב זה הוא למעשה רכיב המחלוקת המרכזי בין הצדדים והוא מעלה מספר נקודות מחלוקת לדיון: האם יש לקבל במסגרת התדיינות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, את חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש בעניין הערכת שווי החברה שבבעלות הנתבע לפי שיטת היוון תזרים מזומנים? כיצד משפיעה העובדה שמדובר בחברה פרטית לעבודות שיפוצים התלויה בנתבע וכן העובדה שנרכשו במהלך הנישואין מספר נכסי מקרקעין על ידי הנתבע ו/או החברה ונמכרו לצדדי ג' ללא התאמה למידת הרווחיות של הנתבעים?; ג. האם יש לתובעת זכויות בנכסי המקרקעין הנוספים ?

.

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:

דירת ר: המדובר בנכס מקרקעין שאינו רשום על שם מי מהצדדים ועל מנת לבחון כלל אפשרות של העלאת טענות בפן הקנייני ביחס לאותו נכס, מחוייבת הייתה התובעת לצרף את חמה (הבעלים הרשום) כצד להליך וכזאת לא עשתה. ככל הנראה נבע הדבר מידיעה מוקדמת מראש של האשה, כי לא מדובר בנכס מקרקעין שבו תוכל לזכות. האשה אף זנחה רכיב זה בתביעתה במסגרת הסיכומים. מכל מקום, ובשים לב להחלטות הביניים נדחה רכיב זה של תביעת האשה.

הערכת שווי החברה וקביעת חלקה של האשה: בכל הנוגע לדרך הערכת שווי החברה ביהמ"ש קובע כי שיטת הערכת החברה לפי שיטת תזרים מזומנים חופשי (DCF, כפי שקבע מומחה ביהמ"ש) היא השיטה המתאימה, כפי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש (ולא שיטת המכפיל, כעמדת הנתבע, או שיטת השווי הנכסי).בשיטה זו שווי הפעילות או שווי העסק מתייחס לשווי סך הנכסים המופעלים וממומנים על ידי ההון העצמי והחיצוני. שווי העסק הוא הערך הנוכחי של תזרים מזומנים חופשי המיוצר בתקופת התחזית שנקבעה ובתוספת ערך נוכחי של העסק בסוף התקופה. שיטה זו להערכת שווי עסקים זכתה להיות השיטה הראויה להערכת שוויין של מניות במסגרת סעד ההערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות, היא אומצה בידי מומחים בתחום ראיית החשבון שמונו על ידי בתי המשפט (לרבות לענייני משפחה) פעם אחר פעם והדבר גם זכה לגיבוי ערכאת הערעור. עוד נקבע, כי שיטה זו משקפת את המעבר משיטות הערכה שמרניות המבוססות על נתוני העבר (כגון שיטת "שווי השוק" או שיטת "השווי הנכסי"), אל עבר שיטת הערכה שאינה נסמכת רק על נתונים קיימים ויש בה גם משום צפיית פני העתיד. כן הובעה הדעה בפסיקה, כי שיטה זו היא בבחינה ברירת המחדל שבחר בה מתקין התקנות כאשר מתעורר הצורך בהערכת חברה לקראת רכישתה.

כיצד היה על המומחה להעריך את שווי החברה? שווי המניות בשיטת היוון תזרים מזומנים מורכב מסיכום שווי הפעילות התפעולית של העסק בתוספת שווי נכסים עודפים (סה"כ שווי לחלוקה). מסכום זה יש לנכות את ההתחייבויות הפיננסיות שרובצות על החברה ואו אז מתקבל שווי הון המניות (המדריך לעיל). המודל מבוסס על מספר שלבים כמפורט בפסה"ד. במקרה דנא, אחד הקשיים של ביהמ"ש בקבלת חוות דעת המומחה היה נעוץ בקביעת מקדם היוון של 10% בלבד. בשל החשש מפני מניפולציה של הנתונים באמצעות קביעת שיעור/מקדם היוון שהינו אחד מהרכיבים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הערכת השווי של החברה), ביהמ"ש חכך בדעתו האם לקבל התחשיב של המומחה על יסוד מקדם היוון זה אם לאו. אלא שבנסיבות העניין שכנע המומחה את ביהמ"ש כי שיעור היוון זה לוקח בחשבון את הסיכון של החברה וגם את התשואה הגבוהה מאוד שביכולתה להפיק כעסק חי וזאת בשים לב לבדיקתו המעמיקה של המומחה את הנתונים השונים שהיו בפניו.

בהקשר זה נפסק בין היתר, כי על מומחה בתחום ראיית החשבון אשר עורך הערכת שווי במסגרת חוות דעת לביהמ"ש, לשתף את ביהמ"ש באופן קביעת מקדם/שיעור ההיוון כמו גם ביתר הנתונים המספריים שהוא מציב בנוסחאות השונות לקביעת הערך הנוכחי של שווי החברה. במקרה דנא, ביהמ"ש סבר בסופו של יום, כי מדובר בחוות דעת ראויה, נכונה ומקצועית שעמדה במבחן הביקורת השיפוטית ובמבחן החקירה שכנגד.

ביהמ"ש דוחה על הסף את טענת הנתבע כי הוא נכון להעביר החברה לבעלות התובעת: בהקשר זה נפסק כי אין לקבל טענות בני זוג בעלי חברות כי הם מוכנים להעביר החברה לניהול ובעלות בן הזוג האחר ובלבד שלא יידרשו לשלם מחצית מהערכת השווי. בן הזוג האחר אינו קבלן שיפוצים, אינו מנהל חברה או בעל מניות ואינו יודע להפעיל עסק. מלאכה זו יש להותיר בידי בן הזוג שהוא בעל המניות.

מהו הפתרון הראוי – העברת מחצית מניות או העברת מחצית שוויין? מסקירת הפסיקה עולה כי השיקולים אשר הכריעו את הכף לעבר העברת שווי המניות, על פני העברת המניות בעין, כשמדובר בחברה משפחתית הם בעיקרם שלושה: ראשית, החשש להתנהלות החברה "בשעה של מריבה אישית גדולה" בין בעליה, שנית, החשש למעמדו של בן הזוג המקבל מניות בחברה בה נוכחותו אינה רצויה ושלישית, השאיפה שלא לכבול זה לזה בני זוג שנפרדו באמצעות הסדרים ממוניים. כן נמצא כי הנטיה השיפוטית היא לאפשר הפרידה/גירושין בצד המשך חיי החברה. על כן החברה המשפחתית מוערכת "כעסק חי" ולא כעסק בפירוק. מות הנישואין אינם מות החברה. לפיכך, הנכון הוא לפסוק לתובעת מחצית שווי החברה כפי הערכתה "כעסק חי" על ידי המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש שהם 1,365,538 ₪.

ומה לגבי נכסי המקרקעין שנרכשו על ידי הנתבע ו/או החברה במהלך חיי הנישואין? בהקשר זה נפסק כי לא ניתן ליתן סעד הצהרתי של בעלות במקרקעין או ליתן סעד "כפול" המעריך שווי הנכסים יחד עם הסעד של קבלת מחצית שווי החברה. עם זאת אין ספק שהערכת שווי הנכסים הייתה חיונית כדי לבחון מה היה שווים ולהשוות היכולות הכלכליות של הנתבע והחברה כפי שדווחו לרשויות ולביהמ"ש ולקבוע את "שוויים" ו/או היכולות הכלכליות של הנתבעים בעקבות זאת. בסופו של יום וכאשר אין חולק כי זולת זכויות הנתבע בדירת הצדדים בנ.ע. וזכויותיו בחלקה 16 באדמות פ. אין נכסי מקרקעין אחרים או נוספים בבעלות החברה או הנתבע, ובשעה שביהמ"ש התרשם מהיעדר נכונות של הנתבעים לשלם לתובעת חלקה בגין מחצית שווי המניות של החברה, ביהמ"ש ראה לנכון לקבוע כי נכסי המקרקעין האמורים (מלוא הזכויות בדירת הצדדים בנ.ע., מקרקעין בפ.) יועברו על שם התובעת וכפועל יוצא מהסכום שמגיע לה במסגרת הערכת שווי החברה שנעשתה על ידי המומחה יקוזז מהסכום האמור סך כולל של 305,000 ₪ (70,000 (פ.) + 235,000 (דירת הצדדים בנ.ע.)).

טענת התובעת כי יש להפעיל סמכות מיוחדת מכוח הוראת סעיף 8 לחוק יחסי ממון נדחתה. לא נמצא כי מתקיימות נסיבות המצדיקות איזון בלתי שוויוני או סטייה מכלל השוויון באיזון. אין מדובר במקרה של הברחת נכסים ורובם המכריע היה ידוע לתובעת. רכישת הנכסים על ידי הנתבע ו/או על ידי החברה לא יכולה להיחשב בגדר הברחת רכוש והרי ממילא התובעת עותרת לקבל מחצית שווי הזכויות בחברה ומחצית שווי הנכסים הרשומים על שם הנתבע באופן אישי ככל שיש. כספים שנתקבלו בעקבות ביטול עסקאות מכר או מכירות מקרקעין הוזרמו לחברה. אין מדובר במקרה בו נכסים נרשמו על שם צד ג' ו/או הוברחו מהנתבע לצדדי ג' כדי שהתובעת לא תוכל לתבוע בעלות בהם. במידה והדבר אכן נעשה, הוא לא הוכח דיו על ידי התובעת עד כדי הצדקת הפעלת הסמכות שבסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

 

פסק דין

 

א.        פתח דבר – השאלות שעומדות במוקד:

1.         אשה תובעת מחצית משווי חברה שבבעלות בן זוגה במסגרת איזון המשאבים ביניהם והתביעה מעלה מספר נקודות מחלוקת אלו:

1.1.       האם יש לקבל במסגרת התדיינות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 את חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בעניין הערכת שווי החברה שבבעלות הנתבע לפי שיטת היוון תזרים מזומנים?

1.2.       כיצד משפיעה העובדה שמדובר בחברה פרטית לעבודות שיפוצים התלויה בנתבע וכן העובדה שנרכשו במהלך הנישואין מספר נכסי מקרקעין על ידי הנתבע ו/או החברה ונמכרו לצדדי ג' ללא התאמה למידת הרווחיות של הנתבעים?

 

ב.         רקע רלבנטי:

2.         הגב' מ.מ. (להלן: "התובעת" ו/או "האשה " ו/או "מ.מ.") ומר מ.ו. (להלן: "הנתבע" ו/או "האיש" ו/או "ו.מ") שניהם יחד (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז ביום 10/08/1996 על פי טקסי הכנסייה הנוצרית - אורתודוכסית בנצרת. מנישואיהם של השניים נולדו 3 ילדים: פלוני, פלונית ופלמוני.

 

3.         יחסי הצדדים עלו על שרטון בשל טענות לאלימות קשה שהעלתה האישה כנגד האיש. בחודש יולי 2012 החמיר מצב הדברים בין השניים והאשה עזבה את הבית ומאז לא שבו הצדדים להתגורר יחדיו.

 

4.         לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים, ועם הגשת התובענה התגוררו הקטין פלמוני והקטינה פלונית          עם האם, ופלמוני התגורר עם האב, כיום (עפ"י סיכומי הנתבע) רק הבת פלונית מתגוררת עם האם בדירה המשותפת של הצדדים.

5.         עינינו רואות כי הסכסוך בין הצדדים איננו "טרי" וחלק מרבדיו כבר התבררו בפניי במסגרת הליכים קודמים (בקשות לצווי הגנה תביעות למשמורת ולמזונות ואף הליכים בין הורי האיש לבין האשה, כאשר במסגרת האחרון שביניהם עתר הסב שהינו נתבע 2 להרחיק האם מילדיה בשל אלימות פיזית).

 

6.         לפיכך, מספר לא מבוטל של דיונים התקיים בעניינם של הצדדים במועדים דלהלן, כאשר כמעט בכל הליך ניסה בית המשפט לסייע לצדדים לבוא לכדי הסדר פשרה כולל (02/04/2014, 26/06/2014, 30/11/2016, 08/12/2016, 30/01/2017).

 

7.         בד בבד, מונו על ידי בית המשפט שני מומחים לבחינת טענותיהם של הצדדים בפן הרכושי, נדל"ני וכספי:

תחום שמאות מקרקעין, מונה השמאי מר ענאן סלאמה מ"פסיפס שמאות מקרקעין ותכנון ערים".

ראיית חשבון ואקטואריה -מונה רוה"ח אבי כהן  מ"כהן איזונים פיננסיים בע"מ".

 

8.         הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1992 ומשכך, חל עליהם משטר של איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן : "חוק יחסי ממון").

 

9.         התובענה שבכותרת הוגשה ביום 20/11/2013 וזאת יחד עם תביעה נוספת שנמחקה (בשל הכפילות והדמיון בעילות ובסעדים, שעה שתביעה אחת הייתה "לאיזון משאבים" ואחרת "הצהרתית" באותו עניין). בהתאם להוראותיי הוגש ביום 28/04/2014 כתב תביעה מתוקן (לאחר שהתקבל אישור לתיקונו) בו צורפה חברת "אחים מרג'יה לבניין בע"מ" כנתבעת 2.

 

ג.         טענות התובעת:

11.        במסגרת תביעתה לאיזון משאבים ציינה האישה, כי המדובר באיש שהחל דרכו בעבודות מזדמנות וברבות השנים ובעידודה שלה רכש מקצוע, ובהשקעה מאומצת הקים עסק רווחי ביותר, באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "החברה"). לטענת האשה, הנתבע משתכר משכורת מכובדת ביותר, מעל 80,000 ₪ ברוטו לחודש. כן היא מוסיפה, כי עבדה בעצמה פרק זמן לא מבוטל בחברה ועל כן ידוע לה מידיעה אישית כי מדובר בחברה ובנתבע בעלי אמצעים, יכולות כלכליות ומוניטין מוכחים.

 

12.        להבדיל מהחברה, טוענת האשה, כי היא עצמה משתכרת משכורת מינימלית שעה שאינה יכולה להשקיע משאבים ומאמצים להתקדמות והתפתחות עקב הצורך לטפל בילדים.

התובעת מבהירה, כי הצדדים הגיעו לנישואים שווים במעמדם הכלכלי ויכולתם האישית, ואף ניתן לומר שנקודת הפתיחה שלה היתה טובה יותר מבחינת מעמדם הכלכלי של הוריה ותמיכתם בה. אלא שלדבריה, במהלך שנות הנישואים, חילקה התובעת את זמנה בין הבית והמשפחה לעבודה, לעומת הנתבע שהשקיע את כל מרצו בעבודה פיתוחה וקידומה וסמך על כך שהבית והילדים מטופלים היטב על ידה.

 

13.        עוד לדבריה, ניהלו הצדדים במהלך חיי הנישואין שיתוף גמור תחת קורת גג אחת, תוך שהיא משקיעה בבית ובילדים והוא בעבודה, מתוך הבנה שההקרבה נותנת אפשרות לנתבע להקדיש כל זמנו ומרצו והיא משמשת שותפה מלאה בכל הזכויות והנכסים שנצברים.

 

14.        זאת ועוד, מהלך כל שנות הנישואים, הנתבע ניהל את הרכוש המשפחתי בכללותו, תוך           שלתובעת אין מידע קונקרטי על הנכסים.

תחילה התגוררו הצדדים אצל הורי הנתבע ולאחר מכן רכשו לעצמם דירה. לדברי התובעת הוריה עזרו באמצעות תשלום בסך של 68,000 ₪ לצורך הרכישה, וגם הם אלו שסיפקו לקטינים את כל הדרוש לחינוכם וגידולם. בנוסף גם עזרו לצדדים ב-2 שיפוצים כלליים שערכו בעלות של כ- 200,000 ₪.

            בהתאם לאמור, לדבריה, יש להחזיר ראשית להוריה את החלק שנתנו.

 

15.        התובעת עברה להתגורר בדירה בבעלות הצדדים בנ.ע., ואילו הנתבע נותר להתגורר   בדירה המשותפת הנמצאת בר..

 

16.        הנתבעת 2 הינה חברה בבעלות מלאה של האיש, העוסקת בעבודות קבלניות בכל רחבי הארץ. לדברי התובעת האיש פועל בערבוב נכסים מלא בין נכסיו האישיים לנכסי החברה. לדבריה, מלכתחילה הנתבע דאג לרישום נכסים ע"ש החברה כדי שהתובעת לא תוכל לטעון טענות שיתוף.

 

17.        האשה מוסיפה, כי האיש מידר אותה מהתנהלותו הכלכלית, וביצוע הרישום ע"ש החברה היה מטעמי מס או במטרה למלטם משיתוף עמה. הנתבע הפר התחייבויותיו לתובעת בצורה שיטתית, נמנע מרישום זכויותיה ונמנע מהעברת חלקה בפירות שצמחו מאותם נכסים, והתחמק ממתן מידע רלוונטי כשביקשה.

 

18.        התובעת צירפה לכתב התביעה רשימה של נכסי מקרקעין ורשימה של כלי רכב שלטענתה נרכשו כולם מכספים משותפים כך שהתמורה שלהם שייכת לצדדים בחלקים שווים.

 

19.        עוד טענה התובעת בכתב התביעה לעניין המסעדה בע., לטענתה הינה זכאית למחצית             התמורה מהשווי בו נמכרה.

 

ד.         טענות האיש והחברה:

20.        לטענת הנתבע, מאז היכרותו עם התובעת ועד יום הפירוד, לא החסיר ממנה דבר. דאג לה כמו "מלכה" וכן דאג לכל הלוגיסטיקה של התשלומים בחיי השגרה. במהלך חיי הנישואין עזר לה לזכות בתואר אקדמי במקביל לעבודתה בחברה והכל כדי            שתרגיש אישה מושכלת ואחראית.

 

21.        האיש גורס, כי ביום שהחליט להפסיק לתמוך כספית בהוריה של התובעת התחילו היחסים בין הצדדים להידרדר וחייו התהפכו. לדבריו החלטה זו באה ברגע שמצבו הכלכלי התחיל          להידרדר אף הוא. לדברי הנתבע, כתוצאה מהאמור החלה התובעת להתנהג אליו ביחס משפיל וחסר כבוד.

 

22.        האיש מוסיף, כי מעבר לניהול ההוצאות השוטפות של הבית אין כל עתודות כלכליות, לא נצבר רכוש משותף, המשפחה חיה בחובות והם תמיד נאלצו להיעזר בסיוע ההורים שלו במהלך הנישואים ועד עצם היום הזה.

 

23.        ביום 20/05/2010 עבר האיש תאונת דרכים, ממנה הוא סובל עד היום בשל כאבי צוואר וגב תחתון, דבר המגביל את עבודתו ויכולותיו להשתכר כבעבר. לדבריו זאת הסיבה להידרדרות מצבו הכלכלי נוכח אי היכולת שלו להמשיך לעבוד.

 

24.        הנתבעת 2, הינה חברה וככזו הינה יישות משפטית עצמאית ונפרדת, ישנה הפרדה בין הישות המשפטית של החברה לבין בעלי מניותיה.

לטענת הנתבעים בשנת 2010 ו 2012 נקלעה החברה לקשיים והיום היא בחובות כלפי רשויות מס הכנסה ומע"מ, נכסיה מעוקלים והאחרים נמכרו לפני הפירוד הסופי. לטענת האיש והחברה זכויות החברה שייכות לחברה וכך גם החובות.

 

25.        לטענת האיש, התובעת גרה בדירה המשותפת שלהם עם הקטינה מאחר ושני הבנים סרבו      לחיות עמה נוכח התנהגותה.

 

26.        עוד לטענת האיש, בתחילת דרכם התובעת היא זו שזכתה להתפתחות אקדמית והוא זה שהיה מטפל בילדים ודואג לצרכי הבית ולשכר לימודה. לדבריו המערכת הפיננסית של המשפחה טרם הפירוד עומדת על שכר מינימום לשניהם והתובעת אפילו לא טרחה לצרף תלושים לתמוך טענותיה. עוד לדבריו, התובעת נותרה בעלת מקצוע לעומתו שנותר בסה"כ "איש שיפוצים" חסר כל עם חברה בחובות כבדים. הוא סבור כי התובעת נהגה תמיד לבזבז את הכנסותיה על עצמה ועל הוריה ומעולם לא השתתפה במשק הבית, גם כאשר נקלעו לקשיים ומצבם הכלכלי לא אפשר זאת.

27.        האיש סבור כי טענותיה של הנתבעת לא מתיישבות עם המציאות ואף סותרות טענות אחרות שלה. כך למשל הוסבר, כי טענותיה של הנתבעת בעניין נכסי החברה, לא מתיישבות עם העובדה שהיא שימשה כמזכירת החברה והמידע היה נגיש לידיה.

 

28.        לעניין דירת המגורים המשותפת טוען הנתבע כי היא היתה מוכנה ומושלמת טרם הנישואין,   הוריו מימנו את רכישת הקרקע, באמצעות כספי פנסיה והלוואה, ובנוסף מכרו נכס ישן וכך הצליחו לסיים את הבית. הבית נותר ללא שימוש עד היכרותו את התובעת.

 

29.        לדברי הנתבע, התובעת ממחזרת טענותיה, והטענות בדבר הברחת נכסים מוכחשות מכל וכל. לשיטתו, הוא מעולם לא הבטיח לתובעת זכויות בנכסי החברה ולפיכך אין לראותו כמפר הבטחות. הנתבע מכחיש, כי הנכסים נרכשו מכספים משותפים ולכן מכחיש את השיתוף.

לעניין המסעדה בע.– העסקה בוטלה. לדבריו נגזר עליו לרצות עבודות שירות 6 חודשים, עקב תרמית של עו"ד שייצג אותו לכאורה בתיק המקרקעין בעניין ע..

 

30.        לטענת הנתבע, מכח הפסיקה קיימת חזקה בדבר שותפות מקבילה הן בנכסים חיוביים והן בנכסים שליליים, כך שאם יוכרע כי התובעת שותפה בזכויות ובנכסים יש לחייבה גם בחובות. בכל הנוגע להערכת שווי החברה הוא מתנגד וחולק מכל וכל על הערכת השווי שערך המומחה. אין כל סיכוי לדבריו כי החברה שווה כנטען בחוות דעת המומחה ומכל מקום אין לו המשאבים והיכולות הכלכליות, גם לא באמצעות הלוואות מבני משפחה, לעמוד בנטל תשלום כה משמעותי כפי שנקבע בחוות הדעת.

            עם זאת ובשל עמדתו כי החברה בהפסדים ובמגמת ירידה והידרדרות, לא זו בלבד שהוא מוכן לחלוק החברה עם התובעת הוא מוכן למסור לה את מלוא זכויות הבעלות והניהול לידי התובעת ללא תשלום כל תמורה מטעמה.

 

31.        הנתבע מוסיף, כי עשה כל שביכולתו לשקם הזוגיות, וגם לאחר הגירושין ויתר על בית ורכב

לטובת התובעת במטרה להגיע לסיום המחלוקות, אלא שהיא ממשיכה לרדוף אותו באמצעות הליכים משפטיים ולא יודעת שובע בתאבונה המשפטי והכספי.

 

ו.          דרך בירור ההליך והתביעה:

32.        על מנת לקדם התובענה ולבחון טענות הצדדים ניתן ביום 27/02/14 צו הסרת חיסיון הדדי בהסכמתם.

 

33.        בהחלטתי מיום 09/09/2014, ובהמשך להסכמות הצדדים :

            * נקבע ש"המועד הקובע" הוא מועד עזיבת התובעת את הבית, קרי ביום 17/7/12.

* מונה רו"ח אבי כהן כמומחה כלכלי, עם סמכויות חקירתיות אשר יגיש חוות דעתו לעניין     איזון המשאבים.

 

34.        ביום 25/01/15 מונה שמאי מקרקעין, ענאן סלאמה מפסיפס שמאים להערכת שווי נכסי בני הזוג.

 

35.        ביום 7/8/2016 הוגשה חוו"ד השמאי לעניין הנכסים הבאים:

            קרקע חקלאית בעמק יזרעאל

            קרקע חקלאית בפ. – גליל עליון

            קרקע חקלאית בפ. –גליל עליון

            דירה ברח' *** בנצרת עילית

            דירה ברח' *** חיפה – על דרך האומדנא

            קרקע חקלאית בע.

דירה ברח' תירוש בנ.ע. – על דרך האומדנא.

 

יצויין כי הגשת חוו"ד התארכה באופן משמעותי, בעיקר בשל התנהלותו של הנתבע מהלך ההליכים, עיכוב תשלום שכר טרחה, העובדה כי חלק מהנכסים בידי צדדי ג' ולא ניתן היה לבקר בהם.

 

36.        ביום 21/11/2016 הוגשה חוו"ד האקטואר מר אבי כהן, גם חוו"ד זו הוגשה לאחר עיכובים     רבים, רובם בעוכריו של הנתבע (אי הסדרת שכר טרחה במועד).

 

37.        הנתבע העביר למומחה שאלות הבהרה עליהן ענה. ביום 30/01/2017 בדיון במעמד ב"כ הצדדים והנתבע, נחקר המומחה ע"י ב"כ הנתבעים ועל ידי רואה החשבון של החברה שנכח בדיון. יצוין, כי לאחר הגשת הסיכומים אף פנה בית המשפט מיוזמתו בשאלת הבהרה למומחה שנענתה במהירות והיא תובא בהמשך הדיון בחוות הדעת החשבונאית.

 

38.        בשים לב לטענות הנתבע בעניין הקשיים הכלכליים שלו נכון להיום ושל החברה ובשים לב לקשיי הגבייה וביצוע של כל פסק דין שלא יינתן במחלוקות הרכושיות, ראה בית המשפט לנכון להציע לצדדים להגיע לפתרון בגדרו תקבל התובעת "פחות" מהמגיע לה על פי הדין, אך באופן שתוכל לקבל זאת בפועל ללא צורך לחשוש מפני אי ביצוע פסק דין כזה או אחר.

על כן, בסיום הדיון התקיים בין הצדדים דיון בלתי פורמלי, בסופו הועלתה הצעת פשרה, שלה נתן הנתבע הסכמתו. נוכח אי הימצאותה של התובעת בדיון בשל מחלתה, ניתנה לה שהות בת 9 ימים להגשת עמדתה.

            עמדת התובעת להצעה הוגשה ביום 06/02/2017 לפיה, המתווה שהוצע אינו מתאים והציעה   מתווה אחר.

 

39.        משנוכח בית המשפט, כי ההצעות האופרטיביות שהועלו, חרף היותן אולי "צודקות" פחות מבחינת התובעת, יעילות הרבה יותר - לא נענו בחיוב, ניתנה החלטתי להגשת סיכומי הצדדים.

 

40.        סיכומי התובעת הוגשו ביום 19/03/2017.

            סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 04/05/2017.

כאמור לאחר הגשת הסיכומים וקודם פסק הדין ניתנה החלטת בית המשפט מיום 10/8/17 שביקשה הבהרה של המומחה לעניין הנתונים המספריים בחוות הדעת ובפרט, אופן קביעת שיעור ההיוון נשוא חוות הדעת.

 

ז.         דיון  והכרעה:

 

41.        המחלוקות הדורשות הכרעה בין הצדדים:

 

41.1      זכויות התובעת בדירה בר. הרשומה ע"ש אביו של הנתבע, האם לאישה זכויות? האם הינה זכאית למחצית משוויה?

 

41.2      האם זכאית האישה למחצית שווי הזכויות (מניות) אותם צבר הנתבע בחברת השיפוצים שבבעלותו ומהו היקף שווי החברה?

 

41.3      האם יש לתובעת זכויות בנכסי המקרקעין הנוספים ?

 

ז.א.       דירת ר.:

 

42.        בחינת זכויות האישה בדירה בה התגוררו הצדדים שנמצאת בבעלות אביו של הנתבע:

הואיל והאישה טענה בכתב התביעה טענות לעניין הדירה בה התגוררו הצדדים בכפר ר., אתייחס בקצרה לטענות אלו.

הדירה הינה בבעלות אבי הנתבע, ולפיכך קבעתי בהחלטתי מיום 28/04/2015:

           

"12.6   ביחס לנכס בר. לגביו טענה האישה שהוא בבעלות האיש וצורף אישור זכויות מלשכת רישום המקרקעין ממנו עולה כי הנכס על שם אביו של הנתבע ועל כן אין לכלול אותו במסגרת השומה כל עוד לא הוכיחה האשה כי הוא בבעלות הנתבע או נרכש מכספיו ונרשם אך בנאמנות או למראית עין על שם האב.

..........

13.       מכל האמור עולה כי האישה הוכיחה במידה הנדרשת, כי יש לערוך שומה בנכסים אשר ציין השמאי פרט לדירה ברחוב..... והדירה בכפר ר. הרשומה על שם אביו של               הנתבע." (ההדגשה אינה במקור א.ז.)

 

43.        בהתאם, אכן לא בוצעה הערכת שמאי לגבי הדירה, אביו של הנתבע לא צורף לתובענה, ולא נטענו עוד טענות בעניין נכס זה.

 

44.        המדובר בנכס מקרקעין שאינו רשום על שם מי מהצדדים ועל מנת לבחון כלל אפשרות של העלאת טענות בפן הקנייני ביחס לאותו נכס, מחוייבת הייתה התובעת לצרף את חמה (הבעלים הרשום) כצד להליך וכזאת לא עשתה. ככל הנראה נבע הדבר מידיעה מוקדמת מראש של האשה, כי לא מדובר בנכס מקרקעין שבו תוכל לזכות והרי התובעת לא היססה לתבוע בעלות או שיתוף ביחס לכל נכס מקרקעין אחר שמצאה זיקה של הנתבע אליו. האשה אף זנחה רכיב זה בתביעתה במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמה (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) בעמ' 507 וכן ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט, פ"ד מט(2) 102 (1995)).

 

45.        מכל מקום, ובשים לב להחלטות הביניים נדחה רכיב זה של תביעת האשה ביחס לבעלות או לזכויות כלשהן בדירת ר..

 

ז.ב.       הערכת שווי החברה וקביעת חלקה של האשה:

46.        רכיב זה הוא למעשה רכיב המחלוקת המרכזי בין הצדדים ולכן בגדרו יתקיים עיקר הדיון המשפטי. בשל השפעתה הדרמטית של חוות דעת המומחה על התוצר של ההכרעה השיפוטית במקרה זה ובשל מיעוט הדיון בעניין זה בפסיקה וכאשר בטרם ההכרעה, נדרשתי להשלמות מטעם המומחה כדי שיוכל בית המשפט להיות "שלם" עם הכרעתו המבוססת על חוות דעת מומחה, ראיתי להרחיב הניתוח של הסוגייה.

 

47.        הצדדים נישאו ביום 10/08/1996 והוסכם עליהם, כי המועד הקובע הוא מועד פרידתם הסופית 17/7/2012. אין מחלוקת, כי בבעלות הנתבע שהינו קבלן רשום, 100% ממניות החברה "א.מ. בע"מ" המתמחה בביצוע שיפוצים ועבודות גמר בחנויות רשתות ביגוד, אשר הוקמה במהלך הנישואים. תחילה היה הנתבע בעלים של עוסק מורשה החל מהשנים 1997/8 ובמשך כ-10 שנים, ובשנת 2009 איגד את עיסוקו במסגרת חברה בע"מ, עקב דרישה שהגיעה מרשתות אופנה ומסחר עמם עבד (המדובר על רשתות מוכרות כגון: "אופיס דיפו", "ג'אמפ", "מתאים לי" ועוד). במהלך השנים צוות העובדים גדל, בשנת 2011 הועסקו 8 עובדים קבועים ושבעה עובדים ארעיים. לטענת הנתבע בשנת 2010 עבר תאונת דרכים, ובשנה זו ובשנת 2012 החברה נקלעה לקשיים כלכליים.

 

48.        במהלך ההליכים, כאמור מונה רואה חשבון מומחה אשר העריך את שווי החברה. בחוות דעתו התייחס רואה החשבון גם לנדל"ן שנרכש ע"י הנתבע/החברה במהלך תקופת החיים המשותפת ולמקורות המימון. שווי החברה הוערך בהתחשב בתזרימי המזומנים, שווי השוק, הנכסים שנרכשו, וכלל הפעילות העסקית. חשוב לציין, כי גם לפי גישת האשה (שלא נסתרה), קיימת זהות בין הנתבע 1 לבין החברה שבבעלותו מבחינת הפעילות הפיננסית, בעלות ורכישת ומכירת נכסים וגם לכך יש משמעות בקביעת שווי החברה.

 

49.        שיטת הערכת החברה לפי שיטת תזרים מזומנים חופשי DCF היא השיטה המתאימה:

 

49.1.     הנתבע מתקומם כנגד קביעת המומחה להעריך את שווי החברה בשיטת היוון תזרים מזומנים וניסה אף להחמיק לסיכומיו חוות דעת מטעם מומחה מטעמו המעריכה שווי החברה לפי שיטת המכפיל.

 

49.2.     בשל המחלוקת העזה בין הצדדים בעניין אופן הערכת שווי החברה העניין הראשון שיש להבהיר ולהתמודד עמו מבחינה שיפוטית הוא קביעת דרך הערכת שווי החברה.

 

49.3.     כאשר נדרש בית המשפט (לא רק בית משפט לענייני משפחה אלא גם בתי משפט כלכליים) להערכת שווי של חברה, הכוונה היא על פי רוב למציאת שוויו הכלכלי הנכון של הונה העצמי של החברה (ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים (28/12/2009), פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) ; רע"א 779/06  קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן (28/8/2012), פורסם במאגרים [פורסם בנבו]));בן חורין, יוסף ומופקדי המדריך להערכת שווי חברות – תיאוריה, פרקטיקה ומה שביניהן, (2013) בעמ' 113 – להלן : "המדריך").

 

49.4.     למעשה, הערכת השווי היא כלי המשמש את המבקש לרכוש את החברה לדעת מהו שוויה. איזון משאבים בין בני זוג, כאשר לאחד מבני הזוג בעלות במניות של חברה (בפרט כאשר מדובר בבעלות של 100% מהמניות, אך לא רק).

 

49.5.     השיטה הנפוצה להערכת שווי חברה כיום היא שיטת היוון תזרים מזומנים (Discount Cash Flow – dcf) (ראו גם יאיר לפידות, הערכת שווי חברות (2013) בעמ' 21). בשיטה זו בונה מעריך השווי דו"חות רווח והפסד חזויים לפעילות החברה בשנים הבאות. בשיטה זו המטרה היא להגיע לערך מספרי שהוא חיזוי תזרים מזומנים עתידי שצפוי לנבוע לבעלי המניות, וחישוב שוויו כיום.

 

49.6.     אם אנו מניחים שהשווי הנכון של חברת *** בע"מ הינו לחזות את תזרים המזומנים העתיד לנבוע מהחזקת מניות חברה זו בעתיד, נידרש להוון אותו באמצעות מקדם שיעור היוון שיגלם את הסיכון השיטתי הנעוץ בהחזקת מניות חברה זו (המדריך בעמ' 117).

 

49.7.     הנה כי-כן, לפי שיטה זו "שווי העסק/חברה" נגזר מהערך הנוכחי של תזרים המזומנים החופשי בתקופה מוגדרת. עידון מסוים לשיטה מתקבל באמצעות היוון תזרים המזומנים התפעולי החופשי שאינו ממונף באמצעות הלוואות כאשר עודף החוב על המזומן מופחת מהשווי (עודף מזומן מתווסף לשווי).

 

49.8.     על כן, הנושאים המרכזיים בשיטה זו נוגעים לקביעת שיעור היוון ולהנחות בסיס עליהן נשען התזרים. מתודולוגיה זו משקפת שווי החברה כשווי "עסק חי" ובודקת את כושרו של העסק ליצור רווחים בעתיד תוך התייחסות להמשך פוטנציאל הצמיחה הנוכחי הגלום בו, בשל אופי פעילותו של העסק והעובדה, כי הערך הנכסי אינו משקף את השווי הכלכלי של העסק. לפי מודל זה, הצד שרוכש את זכויות בן הזוג האחר בעסק משלם בהווה עבור צבר תזרים מזומנים עתידי מהוון לאחר מס של העסק שצפוי להיוותר בידיו ואשר משקף את שוויו המוערך (אורי וולף, "הערכות שווי של חברות ועסקים לצורך איזון משאבים בהליך גירושין: שיעור המס הראוי, מבט פנימה לענייני המשפחה (מפורסם במאגר נבו)). אחד הקשיים בשיטה זו הוא הסקת מסקנות לעניין שוויה הכלכלי של החברה מהמסמכים המלמדים על השווי החשבונאי שלה ואין זהות בין השניים.

 

49.9.     המומחה היה ער לפסיקת בית המשפט העליון בעניין הערכת שווי חברות והסביר כי זו השיטה המתאימה ביותר בנסיבות העניין להערכת שווי החברה. בשיטה זו שווי הפעילות או שווי העסק מתייחס לשווי סך הנכסים המופעלים וממומנים על ידי ההון העצמי והחיצוני. שווי העסק הוא הערך הנוכחי של תזרים מזומנים חופשי המיוצר בתקופת התחזית שנקבעה ובתוספת ערך נוכחי של העסק בסוף התקופה (סעיף 1  עמוד 13 לחוות הדעת). שיטה זו להערכת שווי עסקים אומצה בידי מומחים בתחום ראיית החשבון שמונו על ידי בתי המשפט (לרבות לענייני משפחה) פעם אחר פעם והדבר גם זכה לגיבוי ערכאת הערעור.

 

49.10.   המומחה הציג את 3 השיטות הנהוגות בראיית חשבון ואקטואריה להערכת שווי נכסים והסביר מדוע השתיים האחרות שלא נבחרו, אינן מתאימות לנסיבות המקרה שבפנינו:

 

            שיטת המכפיל: בשיטה זו השווי נאמד באמצעות שימוש במכפיל הרווח הנקי או מכפיל הרווח התפעולי ומכפילים אחרים מקובלים. בקביעת המכפיל נהוג להתבסס על חברות ועסקים דומים בענף ועסקאות דומות שנעשו (עמ' 13 לחוות הדעת). מאחר ולא ניתן לקבל מידע מהימן לגבי מכירות של עסקים מסוג דומה לחברה שבפנינו הרי שהשיטה לא ישימה  בנסיבות העניין (תשובה 2 לשאלות הבהרה מיום 8/12/16). אוסיף בהקשר זה כי שיטת המכפיל מתעלמת מפערים מהותיים העשויים להתקיים בין הרווח החשבונאי החזוי לתקופה הקרובה לבין תוחלת תזרים המזומנים החזוי של העסק. הפערים הללו נובעים מכך שדו"ח רווח והפסד מציג את סך המכירות של העסק גם אם עדיין לא הצליחה החברה לגבות את התשלום עבור אותן מכירות/עבודות (ראו גם יאיר לפידות, הערכת שווי חברות (2013) בעמ' 16).

שיטת השווי הנכסי: בשיטה זו שווי העסק הינו הערך החשבונאי כמוצג במאזן ובדוחותיו הכספיים ובתוספת תיאומים לערכם של הנכסים וההתחייבויות בספרים, או שווי השוק/מימוש של הנכסים וההתחייבויות (שם). שיטה זו אינה מתאימה להערכת שווי עסק חי הואיל ואינה מתחשבת בערך העתידי שתפיק החברה ומכאן שהיא מתאימה בעיקרה להערכת שווי חברות העומדות בפני פירוק ((לפידות בעמ' 17-18 לספרו לעיל).

 

כך היו דברי המומחה מעל דוכן העדים בהקשר זה:

"ת.    בהחלט, החברה של הנתבע זאת חברה שהמדידה שלה צריכה להיעשות על פי שיטת התזרים המזומנים הנקי, בנוסף בחברת בורסאית כמו א. דורי ישנם מדדים שמפורסמים לציבור כגון המכפיל של החברה כגון עסקאות אחרות שהיו בשוק של חברות שהם דומות או זהות לאותה חברה ולכן ניתן להקיש מעסקאות אחרות על חברת א. דורי. ולא כך הוא, בענייננו, מאחר שאני לא מכיר חברות אחרות שמתעסקות בדיוק במה שמתעסק הנתבע, והתוצאות שלהן במחירים שבהם נקנו או נמכרו חברות מסוג כזה. ולכן לא ניתן להשתמש בלא בשווי המכפיל ולא בשווי ההון העצמי. כיוון שבעניין שווי המכפיל אין לנו נתונים השוואתיים, ואילו בעניין שווי ההון העצמי, מדובר בעסק שהרכוש הקבוע שלו הוא נמוך. זאת אומרת שווי העסק לא נובע משווי הרכוש שלו."

 

49.11.   ראינו לעיל, כי הלכת עצמון נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו]  היא ההלכה הפסוקה כיום ביחס למודל הערכת שווי חברה. כיום אין עוד חולק, כי שיטת "היוון תזרים מזומנים" זכתה להיות השיטה הראויה להערכת שוויין של מניות במסגרת סעד ההערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות, התש"ס – 2000. עוד נקבע, כי שיטה זו משקפת את המעבר משיטות הערכה שמרניות המבוססות על נתוני העבר (כגון שיטת "שווי השוק" או שיטת "השווי הנכסי"), אל עבר שיטת הערכה שאינה נסמכת רק על נתונים קיימים ויש בה גם משום צפיית פני העתיד. כן הובעה הדעה בפסיקה, כי שיטה זו היא בבחינה ברירת המחדל שבחר בה מתקין התקנות כאשר מתעורר הצורך  בהערכת חברה לקראת רכישתה (ע"א 10406/06דן עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (28/12/09) ; רע"א 5385/10 דני מגן נ' אופק א.אחזקות (2005) בע"מ, [פורסם בנבו] (21/09/2010)).

 

49.12.   על כן לא מצאתי בטענות הנתבעות כדי לפגום כהוא זה בבחירת המומחה לעשות שימוש בשיטת היוון תזרים מזומנים לשם הערכת שווי החברה שעניינה נדון בפניי.

 

49.13.   לעניין בחירת שיטת תחשיב ע"י מומחה, פסק השופט שמגר בע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 191:ב

"הצגתה של דרך חישוב חילופית לא די בה כדי לערער כוחה וסבירותה של עדות מומחה".

 

לדף הבא >>