לא אחת נדרש בן זוג בהליכי גירושין אשר סבור כי קיימות זכויות בקופות גמל, ק.השתלמות, ביטוחי חיים וקרנות פנסיה למיניהן, אשר הוסתרו מידיעתו, לפנות לחוקרים ובעלי מקצוע שונים ולשלם אלפי שקלים על מנת לאתר את כל הקופות הקיימות על שמו של בן/בת הזוג.
במאמר זה ברצוני להביא לידיעת השופטים ועורכי הדין העוסקים בתחום דיני המשפחה, ולבני זוג המצויים בהליכי גירושין, את דבר קיומו כלי חדש ומדהים של משרד האוצר ונס טכנולוגיות בשם "המסלקה הפנסיונית" אשר מאפשר לכל אדם לקבל תמורת סך של 40 ₪, דוח מפורט המכיל מידע מלא ומקיף מכלל גופי הביטוח, הפנסיה והגמל של כל קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, ביטוחי החיים והפנסיות הרשומים על שמו בלבד, וזאת תוך 3 ימי עסקים.
באמצעות כלי זה יכול כל אזרח במדינת ישראל לקבל תמונת מצב מלאה ועדכנית על החסכונות הפנסיונים הצבורים לזכותו.

למותר לציין כי כלי זה הינו בעל חשיבות רבה מאוד, במיוחד לצרכי בית המשפט באיזון משאבים בגירושין, זאת כאשר לעיתים אין הצדדים מצהירים על מלוא הזכויות שצברו בתקופת החיים המשותפת. במקרים מסויימים אף מנסה צד זה או אחר ל"הבריח" נכסים שנצברו בתקופת החיים המשותפת, ואשר לפי חוק יחסי ממון, יש לאזן את ערכם בין בנה"ז.
בשנת 2013 הקים משרד האוצר אתר המשמש לאיתור קופות גמל, ק.השתלמות, ביטוחים וקרנות פנסיה ע"ש כל אדם, אשר ניתן היה דרכו לאתר את רשימת הקופות הרשומות על שמו, ללא הערכים הכספיים.
הבשורה היוצאת ממשרד האוצר בכלי החדש "המסלקה הפנסיונית" היא כי ניתן לקבל גם את הערכים הכספיים שנצברו, וכן פרטים על מועד תחילת הוותק וכיוצ"ב.
הדוח מועבר אך ורק לאדם עצמו, על פי זיהוי חד ערכי, ומטעמי צנעת הפרט ושמירת המידע, לאחר שבעה ימים הדוח נמחק מרשומותיו של האתר, כך שתידרש בקשה חדשה על מנת לקבל דוח על ידי אותו אדם.

לפיכך מוצע על ידי כי במקרים מסויימים נכון יהיה שכב' ביהמ"ש יורה לצדדים לפנות ל"מסלקה הפנסיונית" ולהעביר את הדוח הסופי שמתקבל מהם לאקטואר שמונה, כחלק אינטרלי ממכלול המסמכים הנדרשים מהצדדים.
דוח זה יבטיח כי מלוא הזכויות שנצברו בתק' השיתוף יובאו בחישוב בחוות הדעת האקטוארית.
כמו כן יוכל האקטואר הממונה, במקרים שיסבור כי נדרש דו"ח מסוג זה, לפנות לכב' ביהמ"ש על מנת שזה יורה לצד זה או אחר להנפיק אישור מהמסלקה הפנסיונית.

בנוסף, יכולים בני זוג הפונים לקבלת חוות דעת אקטוארית בהליכי גירושין בהסכמה או בגישורים, לכלול דרישה להעברת דוח מהמסלקה הפנסיונית לידי האקטואר שמונה על ידם.

אבי כהן רו"ח
הכותב הינו מומחה הממונה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה למתן חוות דעת אקטואריות (איזון משאבים בגירושין), לרבות הערכת נכסי קריירה, מוניטין אישי והפרשי השתכרות, הערכת שווי חברות ועסקים. וכן חוות דעת תומכות לתביעות בבתי משפט בענייני כספים וחשבונאות.

המסלקה הפנסיונית – דו"ח לדוגמה >>

The post המסלקה הפנסיונית appeared first on אקטואר | כהן איזונים פיננסיים | רו"ח אבי כהן.

במאמרי הקודם ציינתי את החשיבות הרבה של היוזמה שבחקיקת החוק לחלוקת החסכון הפנסיוני בין בני זוג התשע"ד – 2014 (להלן "החוק").

במאמר זה ברצוני להציג שני עיוותים כבדי משקל בחלוקת הזכויות בין בנה"ז, בהן אני נתקל בהקשר ל"חוק".

בהתאם לחוק יחסי ממון, חלק בן הזוג לשעבר בפנסיה שצבר החוסך, מחושב לפי יחס שנות הצבירה במהלך תק' החיים המשותפת, מתוך סה"כ שנות הצבירה של הזכות, וזאת עד למועד הקובע.

כך שלפני תחולת החוק הנ"ל, היה נקבע על ידי האקטואר שמונה על ידי בית המשפט, סה"כ סכום הגימלה החודשית שצבר החוסך עד למועד הקובע, ומזה נגזר חלקו של בן הזוג לשעבר. סכום הפנסיה החודשית חושב בהתאם לסה"כ אחוזי הפנסיה שצבר החוסך, המוכפלים בשכר הקובע, שחושב במועד הקובע.
סכום זה היה צמוד לכל תוספות היוקר וההצמדה שיקבל החוסך עד לפרישתו.
ב"חוק" נקבע כי המשכורת לצורך חישוב חלק בן הזוג לשעבר תהיה המשכורת שיקבל בסמוך לפרישת החוסך וכי יש להגיש לקרן הפנסיה נתונים בין השאר, בדבר השיעור להעברה לבן הזוג לשעבר.

כתוצאה מכך נוצרו שתי בעיות כבדות משקל כדלהלן :

סוגיה ראשונה – שיעור השיתוף בין בני הזוג :
מבירור מעמיק שערכתי עם היועמ"ש של אחד מקרנות הפנסיה הוותיקות לאחר החלת "החוק", עולה כי הקרן משתמשת בנתון המונפק לה בדוח האקטואר ("שיעור ההעברה לבן הזוג"), ואותו היא מיישמת AS IS על סכום גימלת החוסך, אותה הוא יקבל במועד פרישתו בפועל.
משמע, בן הזוג לשעבר יהיה שותף, מלבד לכל תוספות השכר (תוספות גמול השתלמות, תוספות וותק, ותוספות נוספות) שנצברו לאחר תקופת השיתוף, גם לצבירת אחוזי הפנסיה שצובר החוסך, החל מהמועד הקובע ועד למועד שיסיים להפריש כספים לקרן הפנסיה (בד"כ עם פרישתו בפועל).

דוגמא :

סה"כ שנות צבירה עד למועד הקובע – 15 שנים (סה"כ צבר החוסך 30% פנסיה מהשכר הקובע, לפי 2% צבירה לשנה).
15 שנים נצברו בתק' השיתוף.
סה"כ השכר הקובע במועד הקובע – 10,000 ₪.
סה"כ הגימלה שנצברה בדוגמא זו עד למועד הקובע הינה בסך של 3,000 ₪, שכולה נצברה בתק' השיתוף, כך שחלק בן הזוג לשעבר הינו 1,500 ₪.

בהתאם לחוק הפנסיה החדש, יוגש נתון של 50% שיעור להעברה לבן הזוג לשעבר (שכן סה"כ שיעור השיתוף הינו 100%).
נניח לצורך פשטות הדוגמא כי המשכורת הקובעת במועד הפרישה תהיה בסך של 10,000 ₪ ("עולם ללא תוספות שכר וללא אינפלציה"), והחוסך המשיך לצבור 20 שנים נוספות זכויות בקרן, כך שסה"כ נצברו בקרן 70% אחוזי פנסיה.
במקרה זה סה"כ הגמלה החודשית תהיה בסך של 10,000*70%= 7,000 ₪. חלקו של בן הזוג לשעבר הינו 7,000*50%=3,500 ₪
יוצא כי בן הזוג יקבל סך של 2,000 ₪ מעבר לסכום שהוא אמור לקבל לפי חוק יחסי ממון, על חשבונו של החוסך, דבר שיוצר עיוות בחלוקה שקבע המחוקק בחוק יחסי ממון.
חשוב לציין כי ההפרש יכול להיות גבוה במקרים מסוימים, וכי סכום זה אמור להשתלם עד לגיל שיבה טובה של בן הזוג לשעבר, כך שהמשמעות המצטברת הינה עשרות/מאות אלפי ₪.

אילו ניתן היה לדעת בוודאות במועד חוות הדעת, כמה אחוזי פנסיה נוספים יצבור החוסך עד למועד הפרישה, אזי היה ביכולתו האקטואר שמונה, לבצע חישוב מדויק של אחוז חלקו של בן הזוג לשעבר מתוך הגמלה שיקבל החוסך במועד הפרישה לגמלאות.
בדוגמא שלעיל, אילו הייתה וודאות שהחוסך יחסוך עד למועד פרישתו 70% פנסיה אזי ניתן היה לחשב את השיעור להעברה לפי החישוב הבא : 15%/70%=21.4%.
במקרה זה חלק בן הזוג בגמלה היה בסך של 1,500 ₪ לפי החישוב :
1,500=7,000*21.4%.
אך מאחר שלא ידוע כמה שנים ימשיך החוסך לחסוך בקרן, הרי שבמרבית המקרים, חישוב שיעור השיתוף מתוך סה"כ הגמלה שתצטבר עד למועד הפרישה לפנסיה בפועל, נדון לכישלון.

להלן דוגמאות למקרים בהם לא ניתן לחזות מראש את סה"כ אחוזי הפנסיה שיצטברו עד למועד הפרישה לגימלאות.
* בפנסיית נכות חלקית, לא מופרשים סכומים חודשיים מלאים לשמירת הזכויות, כך שלא ניתן לחזות מראש מה תהיה הצבירה המלאה עד לפרישה.
* בעת הפסקת הפרשות לפנסיה במקרים של מעבר בין עבודות, בהן החוסך לא מקפיד לשמור על ההפקדות הנדרשות לשמירת הזכויות בקרן הפנסיה.

להלן דוגמא להבהרה : אם נניח שהחוסך הפסיק להפריש לפנסיה לאחר 20 שנה, אזי החוסך צבר 40% פנסיה, דהיינו 4,000 ₪ קיצבה חודשית.
אילו חישוב האקטואר קבע כי השיעור להעברה הינו 21.4% (לפי הדוג' שלעיל) אזי יהיה חלק בן הזוג לשעבר 856 ₪ (במקום 1,500 ₪). במקרה זה נוצר עיוות לטובת החוסך.

כיצד ניתן היה למנוע את העיוות הנ"ל :
ניתן היה למנוע את העיוות הנ"ל באמצעות אחת משתי חלופות :

1. אילו בחוק לחלוקת חסכון פנסיוני היה נדרש להציג לקרן הפנסיה נתון אחד : אחוז חלקו של בן הזוג לשעבר מתוך השכר הקובע.
   במקרה זה היה על הקרן להשתמש בנתון, שנתקבל בפסק הדין על בסיס חוות דעת האקטואר שמונה בתיק, בדבר סה"כ האחוזים של בן הזוג לשעבר מתוך סה"כ אחוזי הפנסיה שצבר החוסך, עד למועד הקובע (בדוג' שלעיל, החוסך צבר 30% פנסיה, כך שחלק בן הזוג לשעבר הינו 15% פנסיה מתוך השכר הקובע). את האחוז שנתקבל יש להכפיל בשכר הקובע שמחושב בקרן הפנסיה במועד הפרישה של החוסך.
2. אילו הועברה הוראה לקרן הפנסיה להשתמש בנתון בדבר שיעור ההעברה שיקבל בפס"ד לפי ה"חוק", וקרן הפנסיה תבצע חישוב של הכפלת שיעור ההעברה, בסה"כ אחוזי הפנסיה שצבר החוסך עד למועד הקובע.
   חישוב זה יכולה הקרן לבצע בנקל, לפי מספר חודשי החסכון הצבורים בקרן עד למועד הקובע (לדוג' – 180 חודשי צבירה מזכים ב – 30% פנסיה מתוך השכר הקובע).
   בדוגמא זו, קרן הפנסיה היתה מכפילה את שיעור ההעברה (50%), בסה"כ אחוזי הפנסיה שנצברו עד למועד הקובע (30%), והיה מתקבל שבן הזוג זכאי ל – 15% מתוך השכר הקובע כפי שיהיה במועד הפרישה (לפי החישוב 30%*50%=15%).

למיטב דעתי המקצועית החלופה הראשונה עדיפה ואסביר מדוע.
בחלופה זו האחריות על נכונות החישובים לאיזון הזכויות הינה על האקטואר שמונה על ידי בית המשפט, ולא על קרן הפנסיה, אשר מטבע הדברים אינה גורם שמתוגמל בעד העבודה הנוספת שהוטלה עליה, ואין לה כל אחריות כלפי הצדדים וכלפי בית המשפט בגין טעויות שייעשו. מהתרשמותי הסובייקטיבית, קרנות הפנסיה אינן ששות להתערב ולהיות אחראיות לביצוע חישובים מסוג זה, דבר שעלול לגרום לטעויות. על מנת לוודאת שלא בוצעו טעויות חישוב על ידי קרן הפנסיה, ייאלצו הצדדים לפנות במועד הפרישה לגמלאות למומחה נוסף, דבר אשר יכביד עליהם כלכלית, ובמקרים מסויימים בהעדר מודעות, תיקרנה טעויות והצדדים לא ידעו על כך. ייתכן גם כי ביצוע הבדיקות יגלה טעויות שתהיינה פתח לדיון מחודש בזכויות, ופניה חוזרת לבתי המשפט, כך שייפגע עיקרון הסופיות שמכוונת אליו הפסיקה.

ציבור עורכי הדין והעוסקים בתחום המשפטי, יוצאים כיום מתוך הנחה שקרן הפנסיה תבצע את החישוב האמור לעיל בחלופה השניה, ולא היא.
להערכתי עלולות להיות בעתיד השלכות חמורות כתוצאה מאי הבהירות הקיימת בנושא שלעיל.

מכתבי זה הועבר לשופטים על מנת שיועבר למחוקקים, ובשלב זה אני ממתין להתייחסות ולתיקון הסוגיה.

סוגיה שניה – המשכורת הקובעת כבסיס לחלוקת הזכות

לפני תחולת ה"חוק" חישב האקטואר שמונה על ידי בית המשפט את הגימלה המשותפת (בהתבסס על המשכורת הקובעת שהיתה במועד הקובע), כך שחלק בן הזוג לשעבר בגימלת החוסך, שוערך לפי כל תוספות היוקר וההצמדה שהיו למשכורת החוסך עד למועד הפרישה. דהיינו עיקרון תוספת ה"פירות" של ה"עץ" שנצמח בתקופת השיתוף. משמעות הדבר היא – שלא אוזנו תוספות בגין דרגות נוספות שנתקבלו לאחר המ.הקובע, תוספות וותק בגין השנים שלאחר המ.הקובע, גמול השתלמות וכיוצ"ב, שהם בבחינת "ענפים חדשים של העץ" .
לעומת זאת לפי ה"חוק" : המשכורת לפיה יחושב גובה הגימלה (ממנה ייגזר חלקו של בן הזוג לשעבר) הינה המשכורת הקובעת של החוסך במועד פרישתו לגימלאות. דהיינו כל התוספות שיקבל החוסך למן המועד הקובע ועד למועד פרישתו לגימלאות, תהיינה בנות איזון בין בנה"ז.
הרציו שמוצג במספר פסקי דין הוא כי התוספות שמקבל החוסך, נשענות על זכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפת, ולכן יש בהן שיתוף, שהרי אילו לא נצברו לדוג' דרגות עד למועד הקובע, אזי לא היו מצטברות לאחר המ.הקובע דרגות גבוהות יותר, וכיוצ"ב.
טיעון זה הינו נכון במקרים מסויימים בלבד, לדוגמא זכויות לקבלת מענק יובל שהתנאי לקבלתו הינו מספר שנים נוספות שנצברו לאחר המ.הקובע, כך שהצטברו בסה"כ 25 שנות שירות. דוגמא נוספת היא : חוסך שעד למועד הקובע צבר זכויות לפיצויים בלבד ולא היה זכאי לפנסיה תקציבית, דבר שנצמח לאחר המ.הקובע, לאחר שנצטברו מספר שנים נוספות, כך שהחוסך עומד בתנאים לקבלת פנסיה תקציבית.
לעומת זאת קיימים מקרים בהם התוספות כולן נצמחו לאחר תקופת השיתוף, כך שאין כל הגיון לאזנן בין בנה"ז. לצורך כך ניתן לבחון מספר דוגמאות כדלהלן :

1. גמול השתלמות : לאחר המ.הקובע החל החוסך ללמוד לתואר ראשון, זאת כאשר לא היה לו כל תואר במוסד להשכלה גבוהה לפני המ.הקובע. אין ספק כי גמול ההשתלמות שיקבל בגין התואר, נצמח כולו לאחר המ.הקובע כך שאין לשתף בו את בנה"ז (גמול ההשתלמות שיקבל החוסך לא נשען על שום תוספת שהיתה במועד השיתוף, אלא מהווה רכיב שכר חדש לחלוטין בתלוש השכר.
2. תוספות וותק המתקבלות בגין כל שנה/מספר שנים, בשיעור מסויים מהמשכורת הקובעת של החוסך. יובהר כי בכל מקרה בנה"ז מתחלקים ברכיב הוותק שנצבר עד למ.הקובע. לאחר החלת ה"חוק" הם מתחלקים גם בזכויות הוותק שיצטברו לאחר המ.הקובע, דבר שצריך להיות נחלתו של החוסך בלבד.
3. תוספות דרגות – נניח שהחוסך היה בדרגת סרן במ.הקובע, ואילו במועד פרישתו הינו בדרגת אלוף משנה. כל תוספות הדרגות נצמחו לאחר המ.הקובע, אך לפי ה"חוק" יש לאזנן בין בנה"ז.

הבעיה מתחדדת במקרים בהם היחס שבין תקופת השיתוף לבין תקופת צבירת הזכויות קטן יותר.

לפיכך מוצע על ידי כי המשכורת הקובעת לפיה יש לחשב את הגימלה המשותפת הינה המשכורת כפי שהיתה במועד הקובע ובתוספת כל תוספות היוקר וההצמדה שמשכורת החוסך היתה זכאית להן, החל מה.הקובע ועד למועד הפרישה.

לסיכום ניתן לומר כי, למרות הברכה הרבה הטמונה בחקיקתו של ה"חוק", ישנם מקרים בהם התוצאות המתקבלות באיזון המשאבים לפי הוראות ה"חוק", מנוגדות להוראות חוק יחסי הממון, כך שנוצרים עיוותים אותם נדרש המחוקק לתקן.

אבי כהן רו"ח
הכותב הינו מומחה הממונה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה למתן חוות דעת אקטואריות (איזון משאבים בגירושין), לרבות הערכת נכסי קריירה, מוניטין אישי והפרשי השתכרות, הערכת שווי חברות ועסקים. וכן חוות דעת תומכות לתביעות בבתי משפט בענייני כספים וחשבונאות.

לקריאת החוק לחצו כאן >>

The post עיוותים בחוק לחלוקת חסכון פנסיוני 2014 appeared first on אקטואר | כהן איזונים פיננסיים | רו"ח אבי כהן.

סוגיית נכסי הקריירה שרכש צד זה או אחר מבני הזוג במהלך תקופת החיים המשותפת, נדונה במספר הולך וגובר של פסקי דין. סוגיה זו שהינה אחת מהמורכבות בדיני המשפחה, ממשיכה להתפתח כך שטרם נאמרה בה המילה האחרונה.
הגישה הרווחת בפסיקה, קובעת כי התשלום מהווה מעין חלוקה של נכס שנצבר. מאידך קיימת גישה הרואה בתשלום כהשתתפות בנזק שנוצר במהלך הנישואין, עת צד אחד לא מימש את יכולותיו המקצועיות, וקידומו נעצר כתוצאה מההשקעה בתא המשפחתי או מסיבות הקשורות בנישואין ובהורות.

כך או כך, במקרים בהם בית המשפט קובע כי לצד כלשהו בהליך הגירושין קיימים נכסי קריירה, נדרש כימות של נכס זה במגמה לאזן את ערכו בין בנה"ז.
שאלת חישוב נכסי קריירה נדונה במספר פסקי דין, ובבעמ 4623/04, פלוני נ' פלונית הכיר ביהמ"ש העליון בנכסי קריירה כנכס בר איזון על פי הלכת השיתוף, כמו גם בפסקי דין שמובאים להלן. למרות שקיימת פסיקה המתפתחת בנושא נכסי הקריירה, טרם נקבעו פרמטרים וכללים מדוייקים לחישוב, וכל מקרה נדון לגופו של עניין ולפי הסממנים המייחדים אותו.
על פסקי הדין המרכזיים הדנים בשאלת חישוב נכסי הקריירה, ניתן למנות את פסק הדין בבעמ 4623/04 של בית המשפט העליון של כבוד השופטים ריבלין, נאור ורובינשטיין, פס"ד של כבוד השופט ניצן סילמן תמ"ש 9881/07, פס"ד של כבוד השופט מנחם הכהן בתמ"ש 610.07, פס"ד של כבוד השופט נפתלי שילה תמ"ש 47769-01-12 ועוד.

להלן מספר הבהרות מתוך פסקי הדין:

1. כפי שכתב כבוד השופט ניצן סילמן : "הרעיון הוא לייצר שיקום שווה, ולא לקבוע הלכה מוכנית ופורמליסטית". וכן כי דרך נוספת היא "לראות את התשלום כהשתתפות בנזק שנוצר מהלך הנישואין, עת צד אחד לא מימש את יכולותיו המקצועיות, וקידומו נעצר כתוצאה מההשקעה בתא המשפחתי או מסיבות הקשורות בנישואין ובהורות.
   
2. בפסק הדין של כבוד השופט מנחם הכהן נקבע כי : "הצורך להיזקק לחלוקת נכסי קריירה יתעורר בעיקר במקרים בהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו. כאשר אין חולק כי חלוקת כושר ההשתכרות הנה בעייתית, ואינה מתאימה לכל מקרה. בין החסרונות ניתן למנות את קשיי החישוב, הקשיים ב"השתעבדות" בעל המוניטין לבן הזוג ועוד. בבחינת יישום בעמ 4623/04 בפסיקת בימ"ש למשפחה טרם נקבעו עקרונות מנחים".
3. לפי פס"ד כבוד השופט ניצן סילמן נקבע כי:

3.1 "העמדה בקו אחד אינה יכולה להיות ניתוח אקטוארי קר; העמדה בקו אחד אינה יכולה להיות 'נוסחה' חישובית; לא רק הפער מהשכר הממוצע במשק".

3.2. "יצירת השוויון חייבת לחתור אל תמונה מלאה והתחשבות בצדדים הקונקרטיים- יש להתחשב בשאלה מי נותר עם הקטינים (כמשפיעה על יכולת שיקום), ומה גילם של הקטינים וחלוקת נטל הטיפול בהם; יש להתחשב במצב הרפואי של הצדדים; יש להתחשב גם בנכסים הרכושיים שחולקו, היקפם, ולעתים גם בנכסים שאינם ברי איזון (כגון ירושות שנפלו למי מהצדדים).

3.3. "כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרה למקרה…אין ספק, כי הערכה אקטוארית של שווי "נכסי הקריירה", אשר נצברו על-ידי בני הזוג במהלך הנישואין, עלולה להיות קשה ואף בלתי-אפשרית".
"בירור הפער בכושר ההשתכרות שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין מבוסס תכופות על אמדן והשערה המביאים בחשבון מודדים רלבנטיים. אין זה מדע מדויק. אכן, תרומתם של בני-זוג זה לזו וזו לזה, במישורים רבים וגם במישור המקצועי, היא תרומה בלתי-מוחשית. קשה לכמת אותה".

3.4. "שומת תשלומי האיזון תעשה, ממקרה למקרה, וניתן להניח כי תתגבשנה במהלך הזמן אמות מידה שתסייענה בהערכת התשלום. כעיקרון, ישנם מספר מודדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. אולם פוטנציאל זה – יש לזכור ולהדגיש – מורכב לא רק מפרי המאמץ המשותף של בני-הזוג, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מכישרון אישי, מיכולת הטבועה באדם וממרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי. את אלה, וכן את אותו חלק מנכסי הקריירה שיש לייחס לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו, יש להוציא מגדר חשבון האיזון. החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק ברגיל בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג – בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה".

לפיכך בחוות הדעת המוגשות על ידי, חישוב נכסי הקריירה מתבצע במספר שלבים כדלהלן:

1. הצגת הפרמטרים הלקוחים מהפסיקה ואשר להם השפעה על רמת השיתוף שיש לבנה"ז בנכסי הקריירה שצבר מי מהצדדים.
2. קביעת משקל לכל אחד מהפרמטרים.
3. קביעת ציון (הערכה) לכל אחד מהפרמטרים, בהתאם לספציפיקציות של המקרה הנדון.
4. חישוב החלק המשותף של בנה"ז בנכסי הקריירה, זאת להבדיל מהיכולות והכישורים האישיים הטבועים לצד לו מיוחסים נכסי הקריירה.
5. קביעת הפרש המשכורות בין בנה"ז, הרלוונטי לצורך חישוב נכסי הקריירה. בהקשר זה חשוב לציין כי קיימות גישות שונות בפסיקה כך שאין המדובר בהפרש המשכורות החשבונאי גרידא.
6. קביעת אופק החישוב לנכסי הקריירה וכן הצגת אלטרנטיבה לתשלום עיתי, וכן אלטרנטיבה לתשלום חד פעמי (לקידום סופיות ההתחשבנות בין הצדדים).

אבי כהן רו"ח
הכותב הינו מומחה הממונה על ידי בתי המשפט לענייני משפחה למתן חוות דעת אקטואריות (איזון משאבים בגירושין), לרבות הערכת נכסי קריירה, מוניטין אישי והפרשי השתכרות, הערכת שווי חברות ועסקים.

The post נכסי קריירה appeared first on אקטואר | כהן איזונים פיננסיים | רו"ח אבי כהן.

בחוות דעת מורכבת זו נערכה על ידי ביקורת חקירתית, וכן הערכת שווי חברה, וזכויות שצברו בנה"ז בתק' החיים המשותפת.
באמצעות האמור בפסק הדין ניתן להתרשם מההערכה הרבה של כב' השופט לדרך העבודה שהציג המומחה רו"ח אבי כהן, אשר על בסיסה בונה כב' השופט דרך עבודה מומלצת לביצוע חוות דעת בנושא הערכת שווי חברות ועסקים.
בנוסף משבח כב' השופט את המקצועיות שבעבודת המומחה, התעמקותה בפרטים הנדרשים, ועמידתה במבחן הביקורת המשפטית ובמבחן החקירה שכנגד , כן מציין כב' השופט : "מר אבי כהן שביצע את מלאכתו על הצד הטוב ביותר, העיד באופן מהימן שתרם למשקל חוות הדעת וערך חוות דעת זהירה ונכונה לטעמי.
כידוע, מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לצורך מתן חוות דעת, פועל בתום לב, ביושר ובהגינות, בהתאם לשיקול דעתו המתבסס אך ורק על ניסיונו וידיעותיו".

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ"ש 36849-11-13 מ.מ נ' ו.מ. ואח'

בפני כב' סגן נשיא, השופט אסף זגורי

התובעת מ.מ.

באמצעות ב"כ עוה"ד חוסאם חאג'

נגד

הנתבעים 1. ו.מ.

2. "א.מ. בע"מ"
   שניהם באמצעות עוה"ד סלים קובטי

חקיקה שאוזכרה:
חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973: סע' 5(א), 6 (א), 8
חוק החברות, תשנ"ט-1999: סע' 338

ספרות:
א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

מיני-רציו:

• תביעת האישה לאיזון משאבים. עיקר הדיון עסק בהערכת שווי החברה שבבעלות הבעל וקביעת חלקה של האשה בחברה. במסגרת זו נדרש ביהמ"ש לדרכי הערכת שווי חברה ולשיטה המתאימה ביותר בענייננו (שיטת היוון תזרים מזומנים) וכן לשאלה כיצד משפיעה העובדה שמדובר בחברה פרטית לעבודות שיפוצים התלויה בנתבע וכן העובדה שנרכשו במהלך הנישואין מספר נכסי מקרקעין על ידי הנתבע ו/או החברה ונמכרו לצדדי ג' ללא התאמה למידת הרווחיות של הנתבעים.
• משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
• משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חברה משפחתית
• חברות – מניות – שוויון

.

תביעת האישה לאיזון משאבים. המחלוקות הדורשות הכרעה הן: א. זכויות התובעת בדירה הרשומה ע"ש אביו של הנתבע (להלן: דירת ר.); ב. האם זכאית האישה למחצית שווי הזכויות (מניות) אותם צבר הנתבע בחברת השיפוצים שבבעלותו (הנתבעת 2) אשר הוקמה במהלך הנישואים ומהו היקף שווי החברה? רכיב זה הוא למעשה רכיב המחלוקת המרכזי בין הצדדים והוא מעלה מספר נקודות מחלוקת לדיון: האם יש לקבל במסגרת התדיינות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, את חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש בעניין הערכת שווי החברה שבבעלות הנתבע לפי שיטת היוון תזרים מזומנים? כיצד משפיעה העובדה שמדובר בחברה פרטית לעבודות שיפוצים התלויה בנתבע וכן העובדה שנרכשו במהלך הנישואין מספר נכסי מקרקעין על ידי הנתבע ו/או החברה ונמכרו לצדדי ג' ללא התאמה למידת הרווחיות של הנתבעים?; ג. האם יש לתובעת זכויות בנכסי המקרקעין הנוספים ?

.

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:

דירת ר: המדובר בנכס מקרקעין שאינו רשום על שם מי מהצדדים ועל מנת לבחון כלל אפשרות של העלאת טענות בפן הקנייני ביחס לאותו נכס, מחוייבת הייתה התובעת לצרף את חמה (הבעלים הרשום) כצד להליך וכזאת לא עשתה. ככל הנראה נבע הדבר מידיעה מוקדמת מראש של האשה, כי לא מדובר בנכס מקרקעין שבו תוכל לזכות. האשה אף זנחה רכיב זה בתביעתה במסגרת הסיכומים. מכל מקום, ובשים לב להחלטות הביניים נדחה רכיב זה של תביעת האשה.

הערכת שווי החברה וקביעת חלקה של האשה: בכל הנוגע לדרך הערכת שווי החברה ביהמ"ש קובע כי שיטת הערכת החברה לפי שיטת תזרים מזומנים חופשי (DCF, כפי שקבע מומחה ביהמ"ש) היא השיטה המתאימה, כפי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש (ולא שיטת המכפיל, כעמדת הנתבע, או שיטת השווי הנכסי).בשיטה זו שווי הפעילות או שווי העסק מתייחס לשווי סך הנכסים המופעלים וממומנים על ידי ההון העצמי והחיצוני. שווי העסק הוא הערך הנוכחי של תזרים מזומנים חופשי המיוצר בתקופת התחזית שנקבעה ובתוספת ערך נוכחי של העסק בסוף התקופה. שיטה זו להערכת שווי עסקים זכתה להיות השיטה הראויה להערכת שוויין של מניות במסגרת סעד ההערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות, היא אומצה בידי מומחים בתחום ראיית החשבון שמונו על ידי בתי המשפט (לרבות לענייני משפחה) פעם אחר פעם והדבר גם זכה לגיבוי ערכאת הערעור. עוד נקבע, כי שיטה זו משקפת את המעבר משיטות הערכה שמרניות המבוססות על נתוני העבר (כגון שיטת "שווי השוק" או שיטת "השווי הנכסי"), אל עבר שיטת הערכה שאינה נסמכת רק על נתונים קיימים ויש בה גם משום צפיית פני העתיד. כן הובעה הדעה בפסיקה, כי שיטה זו היא בבחינה ברירת המחדל שבחר בה מתקין התקנות כאשר מתעורר הצורך בהערכת חברה לקראת רכישתה.

כיצד היה על המומחה להעריך את שווי החברה? שווי המניות בשיטת היוון תזרים מזומנים מורכב מסיכום שווי הפעילות התפעולית של העסק בתוספת שווי נכסים עודפים (סה"כ שווי לחלוקה). מסכום זה יש לנכות את ההתחייבויות הפיננסיות שרובצות על החברה ואו אז מתקבל שווי הון המניות (המדריך לעיל). המודל מבוסס על מספר שלבים כמפורט בפסה"ד. במקרה דנא, אחד הקשיים של ביהמ"ש בקבלת חוות דעת המומחה היה נעוץ בקביעת מקדם היוון של 10% בלבד. בשל החשש מפני מניפולציה של הנתונים באמצעות קביעת שיעור/מקדם היוון שהינו אחד מהרכיבים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הערכת השווי של החברה), ביהמ"ש חכך בדעתו האם לקבל התחשיב של המומחה על יסוד מקדם היוון זה אם לאו. אלא שבנסיבות העניין שכנע המומחה את ביהמ"ש כי שיעור היוון זה לוקח בחשבון את הסיכון של החברה וגם את התשואה הגבוהה מאוד שביכולתה להפיק כעסק חי וזאת בשים לב לבדיקתו המעמיקה של המומחה את הנתונים השונים שהיו בפניו.

בהקשר זה נפסק בין היתר, כי על מומחה בתחום ראיית החשבון אשר עורך הערכת שווי במסגרת חוות דעת לביהמ"ש, לשתף את ביהמ"ש באופן קביעת מקדם/שיעור ההיוון כמו גם ביתר הנתונים המספריים שהוא מציב בנוסחאות השונות לקביעת הערך הנוכחי של שווי החברה. במקרה דנא, ביהמ"ש סבר בסופו של יום, כי מדובר בחוות דעת ראויה, נכונה ומקצועית שעמדה במבחן הביקורת השיפוטית ובמבחן החקירה שכנגד.

ביהמ"ש דוחה על הסף את טענת הנתבע כי הוא נכון להעביר החברה לבעלות התובעת: בהקשר זה נפסק כי אין לקבל טענות בני זוג בעלי חברות כי הם מוכנים להעביר החברה לניהול ובעלות בן הזוג האחר ובלבד שלא יידרשו לשלם מחצית מהערכת השווי. בן הזוג האחר אינו קבלן שיפוצים, אינו מנהל חברה או בעל מניות ואינו יודע להפעיל עסק. מלאכה זו יש להותיר בידי בן הזוג שהוא בעל המניות.

מהו הפתרון הראוי – העברת מחצית מניות או העברת מחצית שוויין? מסקירת הפסיקה עולה כי השיקולים אשר הכריעו את הכף לעבר העברת שווי המניות, על פני העברת המניות בעין, כשמדובר בחברה משפחתית הם בעיקרם שלושה: ראשית, החשש להתנהלות החברה "בשעה של מריבה אישית גדולה" בין בעליה, שנית, החשש למעמדו של בן הזוג המקבל מניות בחברה בה נוכחותו אינה רצויה ושלישית, השאיפה שלא לכבול זה לזה בני זוג שנפרדו באמצעות הסדרים ממוניים. כן נמצא כי הנטיה השיפוטית היא לאפשר הפרידה/גירושין בצד המשך חיי החברה. על כן החברה המשפחתית מוערכת "כעסק חי" ולא כעסק בפירוק. מות הנישואין אינם מות החברה. לפיכך, הנכון הוא לפסוק לתובעת מחצית שווי החברה כפי הערכתה "כעסק חי" על ידי המומחה שמונה על ידי ביהמ"ש שהם 1,365,538 ₪.

ומה לגבי נכסי המקרקעין שנרכשו על ידי הנתבע ו/או החברה במהלך חיי הנישואין? בהקשר זה נפסק כי לא ניתן ליתן סעד הצהרתי של בעלות במקרקעין או ליתן סעד "כפול" המעריך שווי הנכסים יחד עם הסעד של קבלת מחצית שווי החברה. עם זאת אין ספק שהערכת שווי הנכסים הייתה חיונית כדי לבחון מה היה שווים ולהשוות היכולות הכלכליות של הנתבע והחברה כפי שדווחו לרשויות ולביהמ"ש ולקבוע את "שוויים" ו/או היכולות הכלכליות של הנתבעים בעקבות זאת. בסופו של יום וכאשר אין חולק כי זולת זכויות הנתבע בדירת הצדדים בנ.ע. וזכויותיו בחלקה 16 באדמות פ. אין נכסי מקרקעין אחרים או נוספים בבעלות החברה או הנתבע, ובשעה שביהמ"ש התרשם מהיעדר נכונות של הנתבעים לשלם לתובעת חלקה בגין מחצית שווי המניות של החברה, ביהמ"ש ראה לנכון לקבוע כי נכסי המקרקעין האמורים (מלוא הזכויות בדירת הצדדים בנ.ע., מקרקעין בפ.) יועברו על שם התובעת וכפועל יוצא מהסכום שמגיע לה במסגרת הערכת שווי החברה שנעשתה על ידי המומחה יקוזז מהסכום האמור סך כולל של 305,000 ₪ (70,000 (פ.) + 235,000 (דירת הצדדים בנ.ע.)).

טענת התובעת כי יש להפעיל סמכות מיוחדת מכוח הוראת סעיף 8 לחוק יחסי ממון נדחתה. לא נמצא כי מתקיימות נסיבות המצדיקות איזון בלתי שוויוני או סטייה מכלל השוויון באיזון. אין מדובר במקרה של הברחת נכסים ורובם המכריע היה ידוע לתובעת. רכישת הנכסים על ידי הנתבע ו/או על ידי החברה לא יכולה להיחשב בגדר הברחת רכוש והרי ממילא התובעת עותרת לקבל מחצית שווי הזכויות בחברה ומחצית שווי הנכסים הרשומים על שם הנתבע באופן אישי ככל שיש. כספים שנתקבלו בעקבות ביטול עסקאות מכר או מכירות מקרקעין הוזרמו לחברה. אין מדובר במקרה בו נכסים נרשמו על שם צד ג' ו/או הוברחו מהנתבע לצדדי ג' כדי שהתובעת לא תוכל לתבוע בעלות בהם. במידה והדבר אכן נעשה, הוא לא הוכח דיו על ידי התובעת עד כדי הצדקת הפעלת הסמכות שבסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

פסק דין

א. פתח דבר – השאלות שעומדות במוקד:

1. אשה תובעת מחצית משווי חברה שבבעלות בן זוגה במסגרת איזון המשאבים ביניהם והתביעה מעלה מספר נקודות מחלוקת אלו:

1.1. האם יש לקבל במסגרת התדיינות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 את חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט בעניין הערכת שווי החברה שבבעלות הנתבע לפי שיטת היוון תזרים מזומנים?

1.2. כיצד משפיעה העובדה שמדובר בחברה פרטית לעבודות שיפוצים התלויה בנתבע וכן העובדה שנרכשו במהלך הנישואין מספר נכסי מקרקעין על ידי הנתבע ו/או החברה ונמכרו לצדדי ג' ללא התאמה למידת הרווחיות של הנתבעים?

ב. רקע רלבנטי:

2. הגב' מ.מ. (להלן: "התובעת" ו/או "האשה " ו/או "מ.מ.") ומר מ.ו. (להלן: "הנתבע" ו/או "האיש" ו/או "ו.מ") שניהם יחד (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז ביום 10/08/1996 על פי טקסי הכנסייה הנוצרית – אורתודוכסית בנצרת. מנישואיהם של השניים נולדו 3 ילדים: פלוני, פלונית ופלמוני.
   
3. יחסי הצדדים עלו על שרטון בשל טענות לאלימות קשה שהעלתה האישה כנגד האיש. בחודש יולי 2012 החמיר מצב הדברים בין השניים והאשה עזבה את הבית ומאז לא שבו הצדדים להתגורר יחדיו.
   
4. לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים, ועם הגשת התובענה התגוררו הקטין פלמוני והקטינה פלונית עם האם, ופלמוני התגורר עם האב, כיום (עפ"י סיכומי הנתבע) רק הבת פלונית מתגוררת עם האם בדירה המשותפת של הצדדים.
   
5. עינינו רואות כי הסכסוך בין הצדדים איננו "טרי" וחלק מרבדיו כבר התבררו בפניי במסגרת הליכים קודמים (בקשות לצווי הגנה תביעות למשמורת ולמזונות ואף הליכים בין הורי האיש לבין האשה, כאשר במסגרת האחרון שביניהם עתר הסב שהינו נתבע 2 להרחיק האם מילדיה בשל אלימות פיזית).
   
6. לפיכך, מספר לא מבוטל של דיונים התקיים בעניינם של הצדדים במועדים דלהלן, כאשר כמעט בכל הליך ניסה בית המשפט לסייע לצדדים לבוא לכדי הסדר פשרה כולל (02/04/2014, 26/06/2014, 30/11/2016, 08/12/2016, 30/01/2017).
   
7. בד בבד, מונו על ידי בית המשפט שני מומחים לבחינת טענותיהם של הצדדים בפן הרכושי, נדל"ני וכספי:

תחום שמאות מקרקעין, מונה השמאי מר ענאן סלאמה מ"פסיפס שמאות מקרקעין ותכנון ערים".

ראיית חשבון ואקטואריה -מונה רוה"ח אבי כהן מ"כהן איזונים פיננסיים בע"מ".

8. הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1992 ומשכך, חל עליהם משטר של איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן : "חוק יחסי ממון").
   
9. התובענה שבכותרת הוגשה ביום 20/11/2013 וזאת יחד עם תביעה נוספת שנמחקה (בשל הכפילות והדמיון בעילות ובסעדים, שעה שתביעה אחת הייתה "לאיזון משאבים" ואחרת "הצהרתית" באותו עניין). בהתאם להוראותיי הוגש ביום 28/04/2014 כתב תביעה מתוקן (לאחר שהתקבל אישור לתיקונו) בו צורפה חברת "אחים מרג'יה לבניין בע"מ" כנתבעת 2.

ג. טענות התובעת:

11. במסגרת תביעתה לאיזון משאבים ציינה האישה, כי המדובר באיש שהחל דרכו בעבודות מזדמנות וברבות השנים ובעידודה שלה רכש מקצוע, ובהשקעה מאומצת הקים עסק רווחי ביותר, באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "החברה"). לטענת האשה, הנתבע משתכר משכורת מכובדת ביותר, מעל 80,000 ₪ ברוטו לחודש. כן היא מוסיפה, כי עבדה בעצמה פרק זמן לא מבוטל בחברה ועל כן ידוע לה מידיעה אישית כי מדובר בחברה ובנתבע בעלי אמצעים, יכולות כלכליות ומוניטין מוכחים.
    
12. להבדיל מהחברה, טוענת האשה, כי היא עצמה משתכרת משכורת מינימלית שעה שאינה יכולה להשקיע משאבים ומאמצים להתקדמות והתפתחות עקב הצורך לטפל בילדים.

התובעת מבהירה, כי הצדדים הגיעו לנישואים שווים במעמדם הכלכלי ויכולתם האישית, ואף ניתן לומר שנקודת הפתיחה שלה היתה טובה יותר מבחינת מעמדם הכלכלי של הוריה ותמיכתם בה. אלא שלדבריה, במהלך שנות הנישואים, חילקה התובעת את זמנה בין הבית והמשפחה לעבודה, לעומת הנתבע שהשקיע את כל מרצו בעבודה פיתוחה וקידומה וסמך על כך שהבית והילדים מטופלים היטב על ידה.

13. עוד לדבריה, ניהלו הצדדים במהלך חיי הנישואין שיתוף גמור תחת קורת גג אחת, תוך שהיא משקיעה בבית ובילדים והוא בעבודה, מתוך הבנה שההקרבה נותנת אפשרות לנתבע להקדיש כל זמנו ומרצו והיא משמשת שותפה מלאה בכל הזכויות והנכסים שנצברים.
    
14. זאת ועוד, מהלך כל שנות הנישואים, הנתבע ניהל את הרכוש המשפחתי בכללותו, תוך שלתובעת אין מידע קונקרטי על הנכסים.

תחילה התגוררו הצדדים אצל הורי הנתבע ולאחר מכן רכשו לעצמם דירה. לדברי התובעת הוריה עזרו באמצעות תשלום בסך של 68,000 ₪ לצורך הרכישה, וגם הם אלו שסיפקו לקטינים את כל הדרוש לחינוכם וגידולם. בנוסף גם עזרו לצדדים ב-2 שיפוצים כלליים שערכו בעלות של כ- 200,000 ₪.

בתאם לאמור, לדבריה, יש להחזיר להוריה את החלק שנתנו

15. התובעת עברה להתגורר בדירה בבעלות הצדדים בנ.ע., ואילו הנתבע נותר להתגורר בדירה המשותפת הנמצאת בר..
    
16. הנתבעת 2 הינה חברה בבעלות מלאה של האיש, העוסקת בעבודות קבלניות בכל רחבי הארץ. לדברי התובעת האיש פועל בערבוב נכסים מלא בין נכסיו האישיים לנכסי החברה. לדבריה, מלכתחילה הנתבע דאג לרישום נכסים ע"ש החברה כדי שהתובעת לא תוכל לטעון טענות שיתוף.
    
17. האשה מוסיפה, כי האיש מידר אותה מהתנהלותו הכלכלית, וביצוע הרישום ע"ש החברה היה מטעמי מס או במטרה למלטם משיתוף עמה. הנתבע הפר התחייבויותיו לתובעת בצורה שיטתית, נמנע מרישום זכויותיה ונמנע מהעברת חלקה בפירות שצמחו מאותם נכסים, והתחמק ממתן מידע רלוונטי כשביקשה.
    
18. התובעת צירפה לכתב התביעה רשימה של נכסי מקרקעין ורשימה של כלי רכב שלטענתה נרכשו כולם מכספים משותפים כך שהתמורה שלהם שייכת לצדדים בחלקים שווים.
    
19. עוד טענה התובעת בכתב התביעה לעניין המסעדה בע., לטענתה הינה זכאית למחצית התמורה מהשווי בו נמכרה.

ד. טענות האיש והחברה:

20. לטענת הנתבע, מאז היכרותו עם התובעת ועד יום הפירוד, לא החסיר ממנה דבר. דאג לה כמו "מלכה" וכן דאג לכל הלוגיסטיקה של התשלומים בחיי השגרה. במהלך חיי הנישואין עזר לה לזכות בתואר אקדמי במקביל לעבודתה בחברה והכל כדי שתרגיש אישה מושכלת ואחראית.
    
21. האיש גורס, כי ביום שהחליט להפסיק לתמוך כספית בהוריה של התובעת התחילו היחסים בין הצדדים להידרדר וחייו התהפכו. לדבריו החלטה זו באה ברגע שמצבו הכלכלי התחיל להידרדר אף הוא. לדברי הנתבע, כתוצאה מהאמור החלה התובעת להתנהג אליו ביחס משפיל וחסר כבוד.
    
22. האיש מוסיף, כי מעבר לניהול ההוצאות השוטפות של הבית אין כל עתודות כלכליות, לא נצבר רכוש משותף, המשפחה חיה בחובות והם תמיד נאלצו להיעזר בסיוע ההורים שלו במהלך הנישואים ועד עצם היום הזה.
    
23. ביום 20/05/2010 עבר האיש תאונת דרכים, ממנה הוא סובל עד היום בשל כאבי צוואר וגב תחתון, דבר המגביל את עבודתו ויכולותיו להשתכר כבעבר. לדבריו זאת הסיבה להידרדרות מצבו הכלכלי נוכח אי היכולת שלו להמשיך לעבוד.
    
24. הנתבעת 2, הינה חברה וככזו הינה יישות משפטית עצמאית ונפרדת, ישנה הפרדה בין הישות המשפטית של החברה לבין בעלי מניותיה.

לטענת הנתבעים בשנת 2010 ו 2012 נקלעה החברה לקשיים והיום היא בחובות כלפי רשויות מס הכנסה ומע"מ, נכסיה מעוקלים והאחרים נמכרו לפני הפירוד הסופי. לטענת האיש והחברה זכויות החברה שייכות לחברה וכך גם החובות.

25. לטענת האיש, התובעת גרה בדירה המשותפת שלהם עם הקטינה מאחר ושני הבנים סרבו לחיות עמה נוכח התנהגותה.
    
26. עוד לטענת האיש, בתחילת דרכם התובעת היא זו שזכתה להתפתחות אקדמית והוא זה שהיה מטפל בילדים ודואג לצרכי הבית ולשכר לימודה. לדבריו המערכת הפיננסית של המשפחה טרם הפירוד עומדת על שכר מינימום לשניהם והתובעת אפילו לא טרחה לצרף תלושים לתמוך טענותיה. עוד לדבריו, התובעת נותרה בעלת מקצוע לעומתו שנותר בסה"כ "איש שיפוצים" חסר כל עם חברה בחובות כבדים. הוא סבור כי התובעת נהגה תמיד לבזבז את הכנסותיה על עצמה ועל הוריה ומעולם לא השתתפה במשק הבית, גם כאשר נקלעו לקשיים ומצבם הכלכלי לא אפשר זאת.
    
27. האיש סבור כי טענותיה של הנתבעת לא מתיישבות עם המציאות ואף סותרות טענות אחרות שלה. כך למשל הוסבר, כי טענותיה של הנתבעת בעניין נכסי החברה, לא מתיישבות עם העובדה שהיא שימשה כמזכירת החברה והמידע היה נגיש לידיה.
    
28. לעניין דירת המגורים המשותפת טוען הנתבע כי היא היתה מוכנה ומושלמת טרם הנישואין, הוריו מימנו את רכישת הקרקע, באמצעות כספי פנסיה והלוואה, ובנוסף מכרו נכס ישן וכך הצליחו לסיים את הבית. הבית נותר ללא שימוש עד היכרותו את התובעת.
    
29. לדברי הנתבע, התובעת ממחזרת טענותיה, והטענות בדבר הברחת נכסים מוכחשות מכל וכל. לשיטתו, הוא מעולם לא הבטיח לתובעת זכויות בנכסי החברה ולפיכך אין לראותו כמפר הבטחות. הנתבע מכחיש, כי הנכסים נרכשו מכספים משותפים ולכן מכחיש את השיתוף.

לעניין המסעדה בע.– העסקה בוטלה. לדבריו נגזר עליו לרצות עבודות שירות 6 חודשים, עקב תרמית של עו"ד שייצג אותו לכאורה בתיק המקרקעין בעניין ע..

30. לטענת הנתבע, מכח הפסיקה קיימת חזקה בדבר שותפות מקבילה הן בנכסים חיוביים והן בנכסים שליליים, כך שאם יוכרע כי התובעת שותפה בזכויות ובנכסים יש לחייבה גם בחובות. בכל הנוגע להערכת שווי החברה הוא מתנגד וחולק מכל וכל על הערכת השווי שערך המומחה. אין כל סיכוי לדבריו כי החברה שווה כנטען בחוות דעת המומחה ומכל מקום אין לו המשאבים והיכולות הכלכליות, גם לא באמצעות הלוואות מבני משפחה, לעמוד בנטל תשלום כה משמעותי כפי שנקבע בחוות הדעת.
    
    עם זאת ובשל עמדתו כי החברה בהפסדים ובמגמת ירידה והידרדרות, לא זו בלבד שהוא מוכן לחלוק החברה עם התובעת הוא מוכן למסור לה את מלוא זכויות הבעלות והניהול לידי התובעת ללא תשלום כל תמורה מטעמה.
    
31. הנתבע מוסיף, כי עשה כל שביכולתו לשקם הזוגיות, וגם לאחר הגירושין ויתר על בית ורכב

לטובת התובעת במטרה להגיע לסיום המחלוקות, אלא שהיא ממשיכה לרדוף אותו באמצעות הליכים משפטיים ולא יודעת שובע בתאבונה המשפטי והכספי.

ו. דרך בירור ההליך והתביעה:

32. על מנת לקדם התובענה ולבחון טענות הצדדים ניתן ביום 27/02/14 צו הסרת חיסיון הדדי בהסכמתם.
    
33. בהחלטתי מיום 09/09/2014, ובהמשך להסכמות הצדדים :
    *נקבע ש"המועד הקובע" הוא מועד עזיבת התובעת את הבית, קרי ביום 17/7/12.
    *מונה רו"ח אבי כהן כמומחה כלכלי, עם סמכויות חקירתיות אשר יגיש חוות דעתו לעניין איזון המשאבים.
    
34. ביום 25/01/15 מונה שמאי מקרקעין, ענאן סלאמה מפסיפס שמאים להערכת שווי נכסי בני הזוג.
    
35. ביום 7/8/2016 הוגשה חוו"ד השמאי לעניין הנכסים הבאים:
    קרקע חקלאית העמק יזרעאל
    קרקע חקלאית בפ. – גליל עליון
    קרקע חקלאית בפ. – גליל עליון
    דירה ברח' *** בנצרת עלית
    דירה ברח' *** חיפה – על דרך האומדנא
    קרקע חקלאית בע.
    דירה ברח' תירוש בנ.ע. – על דרך האומדנא.

יצויין כי הגשת חוו"ד התארכה באופן משמעותי, בעיקר בשל התנהלותו של הנתבע מהלך ההליכים, עיכוב תשלום שכר טרחה, העובדה כי חלק מהנכסים בידי צדדי ג' ולא ניתן היה לבקר בהם.

36. ביום 21/11/2016 הוגשה חוו"ד האקטואר מר אבי כהן, גם חוו"ד זו הוגשה לאחר עיכובים רבים, רובם בעוכריו של הנתבע (אי הסדרת שכר טרחה במועד).
    
37. הנתבע העביר למומחה שאלות הבהרה עליהן ענה. ביום 30/01/2017 בדיון במעמד ב"כ הצדדים והנתבע, נחקר המומחה ע"י ב"כ הנתבעים ועל ידי רואה החשבון של החברה שנכח בדיון. יצוין, כי לאחר הגשת הסיכומים אף פנה בית המשפט מיוזמתו בשאלת הבהרה למומחה שנענתה במהירות והיא תובא בהמשך הדיון בחוות הדעת החשבונאית.
    
38. בשים לב לטענות הנתבע בעניין הקשיים הכלכליים שלו נכון להיום ושל החברה ובשים לב לקשיי הגבייה וביצוע של כל פסק דין שלא יינתן במחלוקות הרכושיות, ראה בית המשפט לנכון להציע לצדדים להגיע לפתרון בגדרו תקבל התובעת "פחות" מהמגיע לה על פי הדין, אך באופן שתוכל לקבל זאת בפועל ללא צורך לחשוש מפני אי ביצוע פסק דין כזה או אחר.

על כן, בסיום הדיון התקיים בין הצדדים דיון בלתי פורמלי, בסופו הועלתה הצעת פשרה, שלה נתן הנתבע הסכמתו. נוכח אי הימצאותה של התובעת בדיון בשל מחלתה, ניתנה לה שהות בת 9 ימים להגשת עמדתה.

עמדת התובעת להצעה הוגשה ביום 06/02/2017 לפיה, המתווה שהוצע אינו מתאים והציעה מתווה אחר.

39. משנוכח בית המשפט, כי ההצעות האופרטיביות שהועלו, חרף היותן אולי "צודקות" פחות מבחינת התובעת, יעילות הרבה יותר – לא נענו בחיוב, ניתנה החלטתי להגשת סיכומי הצדדים.
    
40. סיכומי התובעת הוגשו ביום 19/03/2017.
    סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 04/05/2017

כאמור לאחר הגשת הסיכומים וקודם פסק הדין ניתנה החלטת בית המשפט מיום 10/8/17 שביקשה הבהרה של המומחה לעניין הנתונים המספריים בחוות הדעת ובפרט, אופן קביעת שיעור ההיוון נשוא חוות הדעת.

ז. דיון והכרעה:

41. המחלוקות הדורשות הכרעה בין הצדדים:

41.1 זכויות התובעת בדירה בר. הרשומה ע"ש אביו של הנתבע, האם לאישה זכויות? האם הינה זכאית למחצית משוויה?

41.2 האם זכאית האישה למחצית שווי הזכויות (מניות) אותם צבר הנתבע בחברת השיפוצים שבבעלותו ומהו היקף שווי החברה?

41.3 האם יש לתובעת זכויות בנכסי המקרקעין הנוספים ?

ז.א. דירת ר.:

42. בחינת זכויות האישה בדירה בה התגוררו הצדדים שנמצאת בבעלות אביו של הנתבע:

הואיל והאישה טענה בכתב התביעה טענות לעניין הדירה בה התגוררו הצדדים בכפר ר., אתייחס בקצרה לטענות אלו.

הדירה הינה בבעלות אבי הנתבע, ולפיכך קבעתי בהחלטתי מיום 28/04/2015:

"12.6 ביחס לנכס בר. לגביו טענה האישה שהוא בבעלות האיש וצורף אישור זכויות מלשכת רישום המקרקעין ממנו עולה כי הנכס על שם אביו של הנתבע ועל כן אין לכלול אותו במסגרת השומה כל עוד לא הוכיחה האשה כי הוא בבעלות הנתבע או נרכש מכספיו ונרשם אך בנאמנות או למראית עין על שם האב.

……….

13. מכל האמור עולה כי האישה הוכיחה במידה הנדרשת, כי יש לערוך שומה בנכסים אשר ציין השמאי פרט לדירה ברחוב….. והדירה בכפר ר. הרשומה על שם אביו של הנתבע." (ההדגשה אינה במקור א.ז.)
    בהתאם, אכן לא בוצעה הערכת שמאי לגבי הדירה, אביו של הנתבע לא צורף לתובענה, ולא נטענו עוד טענות בעניין נכס זה.

43. בהתאם, אכן לא בוצעה הערכת שמאי לגבי הדירה, אביו של הנתבע לא צורף לתובענה, ולא נטענו עוד טענות בעניין נכס זה.
    
44. המדובר בנכס מקרקעין שאינו רשום על שם מי מהצדדים ועל מנת לבחון כלל אפשרות של העלאת טענות בפן הקנייני ביחס לאותו נכס, מחוייבת הייתה התובעת לצרף את חמה (הבעלים הרשום) כצד להליך וכזאת לא עשתה. ככל הנראה נבע הדבר מידיעה מוקדמת מראש של האשה, כי לא מדובר בנכס מקרקעין שבו תוכל לזכות והרי התובעת לא היססה לתבוע בעלות או שיתוף ביחס לכל נכס מקרקעין אחר שמצאה זיקה של הנתבע אליו. האשה אף זנחה רכיב זה בתביעתה במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמה (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 (2015) בעמ' 507 וכן ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט, פ"ד מט(2) 102 (1995)).
    
45. מכל מקום, ובשים לב להחלטות הביניים נדחה רכיב זה של תביעת האשה ביחס לבעלות או לזכויות כלשהן בדירת ר..

ז.ב. הערכת שווי החברה וקביעת חלקה של האשה:

46. רכיב זה הוא למעשה רכיב המחלוקת המרכזי בין הצדדים ולכן בגדרו יתקיים עיקר הדיון המשפטי. בשל השפעתה הדרמטית של חוות דעת המומחה על התוצר של ההכרעה השיפוטית במקרה זה ובשל מיעוט הדיון בעניין זה בפסיקה וכאשר בטרם ההכרעה, נדרשתי להשלמות מטעם המומחה כדי שיוכל בית המשפט להיות "שלם" עם הכרעתו המבוססת על חוות דעת מומחה, ראיתי להרחיב הניתוח של הסוגייה.
    
47. הצדדים נישאו ביום 10/08/1996 והוסכם עליהם, כי המועד הקובע הוא מועד פרידתם הסופית 17/7/2012. אין מחלוקת, כי בבעלות הנתבע שהינו קבלן רשום, 100% ממניות החברה "א.מ. בע"מ" המתמחה בביצוע שיפוצים ועבודות גמר בחנויות רשתות ביגוד, אשר הוקמה במהלך הנישואים. תחילה היה הנתבע בעלים של עוסק מורשה החל מהשנים 1997/8 ובמשך כ-10 שנים, ובשנת 2009 איגד את עיסוקו במסגרת חברה בע"מ, עקב דרישה שהגיעה מרשתות אופנה ומסחר עמם עבד (המדובר על רשתות מוכרות כגון: "אופיס דיפו", "ג'אמפ", "מתאים לי" ועוד). במהלך השנים צוות העובדים גדל, בשנת 2011 הועסקו 8 עובדים קבועים ושבעה עובדים ארעיים. לטענת הנתבע בשנת 2010 עבר תאונת דרכים, ובשנה זו ובשנת 2012 החברה נקלעה לקשיים כלכליים.
    
48. במהלך ההליכים, כאמור מונה רואה חשבון מומחה אשר העריך את שווי החברה. בחוות דעתו התייחס רואה החשבון גם לנדל"ן שנרכש ע"י הנתבע/החברה במהלך תקופת החיים המשותפת ולמקורות המימון. שווי החברה הוערך בהתחשב בתזרימי המזומנים, שווי השוק, הנכסים שנרכשו, וכלל הפעילות העסקית. חשוב לציין, כי גם לפי גישת האשה (שלא נסתרה), קיימת זהות בין הנתבע 1 לבין החברה שבבעלותו מבחינת הפעילות הפיננסית, בעלות ורכישת ומכירת נכסים וגם לכך יש משמעות בקביעת שווי החברה.
    
49. שיטת הערכת החברה לפי שיטת תזרים מזומנים חופשי DCF היא השיטה המתאימה:

49.1. הנתבע מתקומם כנגד קביעת המומחה להעריך את שווי החברה בשיטת היוון תזרים מזומנים וניסה אף להחמיק לסיכומיו חוות דעת מטעם מומחה מטעמו המעריכה שווי החברה לפי שיטת המכפיל.

49.2. בשל המחלוקת העזה בין הצדדים בעניין אופן הערכת שווי החברה העניין הראשון שיש להבהיר ולהתמודד עמו מבחינה שיפוטית הוא קביעת דרך הערכת שווי החברה.

49.3. כאשר נדרש בית המשפט (לא רק בית משפט לענייני משפחה אלא גם בתי משפט כלכליים) להערכת שווי של חברה, הכוונה היא על פי רוב למציאת שוויו הכלכלי הנכון של הונה העצמי של החברה (ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים (28/12/2009), פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) ; רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן (28/8/2012), פורסם במאגרים [פורסם בנבו]));בן חורין, יוסף ומופקדי המדריך להערכת שווי חברות – תיאוריה, פרקטיקה ומה שביניהן, (2013) בעמ' 113 – להלן : "המדריך").

49.4. למעשה, הערכת השווי היא כלי המשמש את המבקש לרכוש את החברה לדעת מהו שוויה. איזון משאבים בין בני זוג, כאשר לאחד מבני הזוג בעלות במניות של חברה (בפרט כאשר מדובר בבעלות של 100% מהמניות, אך לא רק).

49.5. השיטה הנפוצה להערכת שווי חברה כיום היא שיטת היוון תזרים מזומנים (Discount Cash Flow – dcf) (ראו גם יאיר לפידות, הערכת שווי חברות (2013) בעמ' 21). בשיטה זו בונה מעריך השווי דו"חות רווח והפסד חזויים לפעילות החברה בשנים הבאות. בשיטה זו המטרה היא להגיע לערך מספרי שהוא חיזוי תזרים מזומנים עתידי שצפוי לנבוע לבעלי המניות, וחישוב שוויו כיום.

49.6. אם אנו מניחים שהשווי הנכון של חברת *** בע"מ הינו לחזות את תזרים המזומנים העתיד לנבוע מהחזקת מניות חברה זו בעתיד, נידרש להוון אותו באמצעות מקדם שיעור היוון שיגלם את הסיכון השיטתי הנעוץ בהחזקת מניות חברה זו (המדריך בעמ' 117).

49.7. הנה כי-כן, לפי שיטה זו "שווי העסק/חברה" נגזר מהערך הנוכחי של תזרים המזומנים החופשי בתקופה מוגדרת. עידון מסוים לשיטה מתקבל באמצעות היוון תזרים המזומנים התפעולי החופשי שאינו ממונף באמצעות הלוואות כאשר עודף החוב על המזומן מופחת מהשווי (עודף מזומן מתווסף לשווי).

49.8. על כן, הנושאים המרכזיים בשיטה זו נוגעים לקביעת שיעור היוון ולהנחות בסיס עליהן נשען התזרים. מתודולוגיה זו משקפת שווי החברה כשווי "עסק חי" ובודקת את כושרו של העסק ליצור רווחים בעתיד תוך התייחסות להמשך פוטנציאל הצמיחה הנוכחי הגלום בו, בשל אופי פעילותו של העסק והעובדה, כי הערך הנכסי אינו משקף את השווי הכלכלי של העסק. לפי מודל זה, הצד שרוכש את זכויות בן הזוג האחר בעסק משלם בהווה עבור צבר תזרים מזומנים עתידי מהוון לאחר מס של העסק שצפוי להיוותר בידיו ואשר משקף את שוויו המוערך (אורי וולף, "הערכות שווי של חברות ועסקים לצורך איזון משאבים בהליך גירושין: שיעור המס הראוי, מבט פנימה לענייני המשפחה (מפורסם במאגר נבו)). אחד הקשיים בשיטה זו הוא הסקת מסקנות לעניין שוויה הכלכלי של החברה מהמסמכים המלמדים על השווי החשבונאי שלה ואין זהות בין השניים.

49.9. המומחה היה ער לפסיקת בית המשפט העליון בעניין הערכת שווי חברות והסביר כי זו השיטה המתאימה ביותר בנסיבות העניין להערכת שווי החברה. בשיטה זו שווי הפעילות או שווי העסק מתייחס לשווי סך הנכסים המופעלים וממומנים על ידי ההון העצמי והחיצוני. שווי העסק הוא הערך הנוכחי של תזרים מזומנים חופשי המיוצר בתקופת התחזית שנקבעה ובתוספת ערך נוכחי של העסק בסוף התקופה (סעיף 1 עמוד 13 לחוות הדעת). שיטה זו להערכת שווי עסקים אומצה בידי מומחים בתחום ראיית החשבון שמונו על ידי בתי המשפט (לרבות לענייני משפחה) פעם אחר פעם והדבר גם זכה לגיבוי ערכאת הערעור.

49.10. המומחה הציג את 3 השיטות הנהוגות בראיית חשבון ואקטואריה להערכת שווי נכסים והסביר מדוע השתיים האחרות שלא נבחרו, אינן מתאימות לנסיבות המקרה שבפנינו:

שיטת המכפיל: בשיטה זו השווי נאמד באמצעות שימוש במכפיל הרווח הנקי או מכפיל הרווח התפעולי ומכפילים אחרים מקובלים. בקביעת המכפיל נהוג להתבסס על חברות ועסקים דומים בענף ועסקאות דומות שנעשו (עמ' 13 לחוות הדעת). מאחר ולא ניתן לקבל מידע מהימן לגבי מכירות של עסקים מסוג דומה לחברה שבפנינו הרי שהשיטה לא ישימה בנסיבות העניין (תשובה 2 לשאלות הבהרה מיום 8/12/16). אוסיף בהקשר זה כי שיטת המכפיל מתעלמת מפערים מהותיים העשויים להתקיים בין הרווח החשבונאי החזוי לתקופה הקרובה לבין תוחלת תזרים המזומנים החזוי של העסק. הפערים הללו נובעים מכך שדו"ח רווח והפסד מציג את סך המכירות של העסק גם אם עדיין לא הצליחה החברה לגבות את התשלום עבור אותן מכירות/עבודות (ראו גם יאיר לפידות, הערכת שווי חברות (2013) בעמ' 16)

שיטת השווי הנכסי: בשיטה זו שווי העסק הינו הערך החשבונאי כמוצג במאזן ובדוחותיו הכספיים ובתוספת תיאומים לערכם של הנכסים וההתחייבויות בספרים, או שווי השוק/מימוש של הנכסים וההתחייבויות (שם). שיטה זו אינה מתאימה להערכת שווי עסק חי הואיל ואינה מתחשבת בערך העתידי שתפיק החברה ומכאן שהיא מתאימה בעיקרה להערכת שווי חברות העומדות בפני פירוק ((לפידות בעמ' 17-18 לספרו לעיל).

כך היו דברי המומחה מעל דוכן העדים בהקשר זה:

"ת. בהחלט, החברה של הנתבע זאת חברה שהמדידה שלה צריכה להיעשות על פי שיטת התזרים המזומנים הנקי, בנוסף בחברת בורסאית כמו א. דורי ישנם מדדים שמפורסמים לציבור כגון המכפיל של החברה כגון עסקאות אחרות שהיו בשוק של חברות שהם דומות או זהות לאותה חברה ולכן ניתן להקיש מעסקאות אחרות על חברת א. דורי. ולא כך הוא, בענייננו, מאחר שאני לא מכיר חברות אחרות שמתעסקות בדיוק במה שמתעסק הנתבע, והתוצאות שלהן במחירים שבהם נקנו או נמכרו חברות מסוג כזה. ולכן לא ניתן להשתמש בלא בשווי המכפיל ולא בשווי ההון העצמי. כיוון שבעניין שווי המכפיל אין לנו נתונים השוואתיים, ואילו בעניין שווי ההון העצמי, מדובר בעסק שהרכוש הקבוע שלו הוא נמוך. זאת אומרת שווי העסק לא נובע משווי הרכוש שלו."

49.11. ראינו לעיל, כי הלכת עצמון נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו] היא ההלכה הפסוקה כיום ביחס למודל הערכת שווי חברה. כיום אין עוד חולק, כי שיטת "היוון תזרים מזומנים" זכתה להיות השיטה הראויה להערכת שוויין של מניות במסגרת סעד ההערכה לפי סעיף 338 לחוק החברות, התש"ס – 2000. עוד נקבע, כי שיטה זו משקפת את המעבר משיטות הערכה שמרניות המבוססות על נתוני העבר (כגון שיטת "שווי השוק" או שיטת "השווי הנכסי"), אל עבר שיטת הערכה שאינה נסמכת רק על נתונים קיימים ויש בה גם משום צפיית פני העתיד. כן הובעה הדעה בפסיקה, כי שיטה זו היא בבחינה ברירת המחדל שבחר בה מתקין התקנות כאשר מתעורר הצורך בהערכת חברה לקראת רכישתה (ע"א 10406/06 דן עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ פורסם בנבו ; רע"א 5385/10 דני מגן נ' אופק א.אחזקות (2005) בע"מ, פורסם בנבו).

49.12. על כן לא מצאתי בטענות הנתבעות כדי לפגום כהוא זה בבחירת המומחה לעשות שימוש בשיטת היוון תזרים מזומנים לשם הערכת שווי החברה שעניינה נדון בפניי.

49.13. לעניין בחירת שיטת תחשיב ע"י מומחה, פסק השופט שמגר בע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 191:ב

"הצגתה של דרך חישוב חילופית לא די בה כדי לערער כוחה וסבירותה של עדות מומחה".

50. כיצד היה על המומחה להעריך את שווי החברה?

50.1. עבודתו של המומחה בנסיבות המקרה שבפניי חרגה מהסקת מסקנות מדו"חות חשבונאיים והוא ביצע גם פעולה חקירתית לפחות בקביעת היסקים לעניין מידת אמינות דיווח החברה על רווחיה ו/או סבירות השתכרות הנתבע 1 ובפרט לעניין חיזוי הסיכון של החברה. בכל אלה, ראיתי לנכון ליתן אמון רב בעדות ובחוות דעת המומחה שלא נסתרו בפניי כהוא זה.

50.2. שווי המניות בשיטת היוון תזרים מזומנים מורכב מסיכום שווי הפעילות התפעולית של העסק בתוספת שווי נכסים עודפים (סה"כ שווי לחלוקה). מסכום זה יש לנכות את ההתחייבויות הפיננסיות שרובצות על החברה ואו אז מתקבל שווי הון המניות (המדריך לעיל). המודל מבוסס על מספר שלבים:

שלב ראשון – ניתוח הסביבה העסקית של החברה (כאן על המומחה לבדוק שהוצגו נתונים כמותיים התומכים בניתוח המילולי, עליו להשוות לדו"חות הכספיים והביאורים ולראות אם נמצא מידע חריג או מהותי המופיע בדיווחים);

שלב שני – בניית תחזית תזרימי המזומנים הצפויה מהפעילות (כאן על המומחה לבחון סעיף ההכנסות וסבירותו בהתאם למצב החברה ולפוטנציאל גידול השוק. בבדיקת סעיף ההכנסות, ראוי להתבסס על תוכנית עבודה מאושרת של החברה ככל שקיימת ולבחון סבירות הרווח הגולמי והתפעולי בתחזית התזרימים, יש לבדוק כיצד סעיפים תזרימיים קיבלו ביטוי בתחזית ללא שיש להם מקור או אינדיקציה בדו"ח רווח והפסד – השקעות ברכוש קבוע ושינויים צפויים בהון חוזר);

שלב שלישי – הערכת התשואה הנדרשת על פעילות החברה כפונקציה של רמת הסיכון של פעילותה ומבנה ההון שלה (שיעור ההיוון) – זהו השלב הרגיש ביותר מבחינת עבודת המומחה כיוון ששיעור ההיוון מושפע מתזרים מייצג, שיעור צמיחה טרמינלי ושיעור היוון. הדרך המקובלת ביותר לקביעת שיעור ההיוון הינה שימוש במודל/נוסחה המכונה בלעז: WACC – Weighed Average Cost of Capital – עלות ההון המשוקלל הממוצעת (המדריך בעמ' 240 ואילך). נוסחה זו מסייעת לחישוב השווי התפעולי של הפעילות המוערכת וזה נחלק בין בעלי ההון ובין בעלי החוב. לכן הנוסחה מייצגת שקלול של מחיר ההון ומחיר החוב.

אחת השאלות הקרדינליות בהקשר זה הוא מדד הסיכון שהמומחה מייחס לחברה ביחס למדד הסיכון העסקי הכללי.
כאשר מדובר בחברות ציבוריות, נהוג לראותן כחברות יציבות יותר מטעמים שונים שלא כאן המקום להעמיק בהם ועל כן נהוג לייחס להן שיעור היוון של 13% בממוצע.
מחקרים שנעשו בתחום לימדו שככל שהחברה קטנה יותר, כך היא תניב בממוצע תשואה גבוהה יותר. היו מחקרים שאף הראו כי תשואה גבוהה זו אינה מוסברת על ידי מודל CAPM (מודל תמחור נכסי הון). בעקבות כך תהו אנליסטים אם יש צורך לנקוב בפרמיית סיכון נוספת עבור חברות קטנות מעבר לתוחלת התשואה שחוזה עבורן מודל ה-CAPM . נראה כי קיימת אחידות כי כאשר מדובר בחברות בעשירון התחתון מבחינת שווי השוק שלהן, יש לייחס שיעור סיכון נוסף בהתאם לגודל. את הסיכון הנוסף מביאים בחשבון באופן של הגדלת שיעור ההיוון בפרמיה של חברות קטנות (המדריך בעמ' 249).

שלב רביעי – חישוב הערך הנוכחי של תזרימי המזומנים מפעילות ;
שלב חמישי – חישוב ערכם של נכסים עודפים ככל שיש ;
שלב שישי – הערכת החוב הפיננסי של החברה ;
שלב אחרון – הערכת שווי הון החברה.

51. מדוע נתקבלה עמדת המומחה על ידי בית המשפט:

51.1. אחד הקשיים של בית המשפט בקבלת חוות דעת המומחה היה נעוץ בקביעת מקדם היוון של 10% בלבד. בשל החשש מפני מניפולציה של הנתונים באמצעות קביעת שיעור/מקדם היוון, חכך בית המשפט חכך בדעתו האם לקבל התחשיב של המומחה על יסוד מקדם היוון זה אם לאו.

51.2. אלא שבנסיבות העניין שכנע המומחה את בית המשפט כי שיעור היוון זה לוקח בחשבון את הסיכון של החברה וגם את התשואה הגבוהה מאוד שביכולתה להפיק כעסק חי וזאת בשים לב לבדיקתו המעמיקה את הנתונים השונים שהיו בפניו.

51.3. המומחה שיתף את בית המשפט בדרך עבודתו בכך שלקח בחשבון מספר פרמטרים שמשפיעים על הערכת שווי העסק (עמ' 15 לחוות הדעת):

א. תחרות בענף ותנאי כניסה – נדרשת בחינה ועמידה בתנאי קבלת רישיון קבלן בניה רשום. הגם שיש בארץ אלפי קבלני שיפוצים לרבות כאלה העוסקים ללא רישיון קבלן רשום, הרי שכדי לעבוד עם גופים מוסדיים וגדולים ו/או עסקים גדולים נדרש מבצע העבודה להציג רשיונות ואף ערבויות טיב וערבויות ביצוע, להבטחת איכות העבודות המבוצעות. תיק עבודות שבוצעו וותק בתחום השיפוצים מהווים יתרון ומתבטאים בקשרי לקוחות ענפים יותר של העסק.

ב. תחום השיפוצים ועבודות גמר בנייה מתאפיין בהשקעות של תשומות עבודה משמעותיות, לצד השקעות נמוכות במלאי חומרים, בציוד ומכונות. מימון החומרים נעשה בדרך כלל על ידי בעלי הרשתות/חנויות/לקוחות פרטיים והתשלום לספקי החומרים מבוצע בהקבלה לתשלום מהלקוח, או במקרים רבים לאחר שהתקבל התשלום מהלקוח עבור החומרים.

ג. הפעילות העסקית בתחום שיפוצים ועבודות גמר בנייה מורכבת בעיקרה מעבודה בחנויות הרשתות השונות, שם נהוג להוציא חשבונית להבדיל מעבודה עם לקוחות פרטיים.

ד. בחברה מועסקים 7 עובדים ובהם בני משפחה. כן הועסקו עובדים ארעיים אד הוק לביצוע פרוייקטים שונים. בנוסף משמש העסק כקבלן משנה לביצוע עבודות בהן לא קיימת התמות ספציפית של עובדי החברה כגון: נגרים, אלומיניום, תריסים, ויטרינות ומראות, ריצוף ועבודות נוספות.

ה. למרות התפתחות במחזור העסקי בשנות הנישואין האחרונות החברה איננה מבצעת פרסום של הפעילות העסקית. כך שקיבולת הפעילות העסקית מתבססת בעיקר על המוניטין שרכש העסק ומעבודה טובה שביצע בהצלחה ושיווק בדרך של המלצות לקוחות "מפה לאוזן".

ו. נעשה ניסיון להקביל תנאי התשלום של הלקוחות והספקים לתנאי התשלום לפיו משולמים תשלומים לספקים וזכאים בחברה.

51.4. המומחה בחן רכישות נכסי הנדל"ן על ידי הנתבע והחברה ומצא, כי שולי הרווח של החברה בשנים שבהן נקנו נכסי הנדל"ן הינם נמוכים וקיימת אי סבירות שנכסים אלו נקנו אך ורק מתוך יתרות הרווחים המדווחות בעסק (סעיף 3.7 בעמ' 17 לחוות הדעת). הדברים הוסברו גם בעדות המומחה:

"הנכסים האלה הובאו בחוות דעתי לא לצורך איזונם בין בני הזוג, אלא הם הסבירו דבר מה מסוים שנאמר בסעיף 3.7. דהיינו, היו טענות של ב"כ האישה שקיימים נכסי נדלן וכן רכבים ומטלטלין, אשר ניקנו במהלך תקופת החיים המשותפת, ובסכומים גדולים. דבר שאינו מתיישב עם ההכנסות המדווחות בעסקו של הנתבע"

51.5. המומחה בחן צמיחה בהכנסות החברה בין השנים 2006-2012 ומצא שיעור צמיחה ממוצע של 19.82% (!) לשנה עד 2011 ואילו בשנת 2012 קיימת ירידה של 22% אך האיש טען, כי החברה סבלה מתקופה קשה בשל קשיים שהיו בענף חנויות הרשת ובעיקר קריסת חברת "מתאים לי" ו"ג'אמפ". המומחה סקר הודעות בעיתונות אודות רשתות אלה בדבר מכירתן לגורמים שונים (עמ' 18 לחוות הדעת) והסביר, כי נלקחו בחשבון המגמות לעיל ולכן שיעור הגידול הצפוי הוערך באופן זהיר במיוחד בשיעור של 3% בשנה בלבד ואילו הבסיס לתזרים העתידי הוערך תוך התייחסות לירידה בשנת 2012 ונקבע על סך 350,000 ₪ בשנה. לפי בדיקת המומחה, אף ההתפתחויות העסקיות בשנים שלאחר המועד הקובע תומכים בסך לעיל. הרווח התזרימי הצפוי לצרכי חישוב שווי העסק אף היה קטן יותר (327,465 ₪), הואיל ונלקח בחשבון קיזוז ההפרש בין שכר ממוצע במשק לבין שכרו של הנתבע מהחברה. שיעור ההיוון שנקבע עמד על 10% ואופק החיים של העסק לצורך היוון תזרים המזומנים הינו למשך 20 שנים (ענין סביר ביותר לאור גילו של הנתבע ובפרט כאשר מדובר בעסק משפחתי שבו גם בנו עובד כיום). כאמור שיעור הצמיחה נקבע על 3% בשנה. בהתאם לכל אלה נקבע על ידי המומחה, כי שווי הפעילות העסקית של החברה הינו 3,469,169 ₪ לפני מס על רווחי הון. שווי לאחר ניכוי מס רווחי הון הוא 2,601,877 ₪. בנוסף קיים לעסק נכסים עודפים נטו בסך של 129,200 ₪ בניכוי מס על דיבידנדים בסך 55,371 ₪ (ראה עמ' 20 לחוות הדעת). אם חלקה של האשה הוא 50% בחברה, הרי היא זכאית לקבל לפי המומחה תשלום בסך 1,365,538 ₪ (עמ' 21 לחוות דעת המומחה).

51.6. כאמור, בשל העובדה שחוות הדעת לא כללה את הצבת הנתונים המספריים בנוסחה שמכוחה הגיע המומחה למקדם ההיוון ובשעה שמדובר באחד מהרכיבים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הערכת השווי של החברה, ראיתי לנכון לבקש מהמומחה לצרף הנוסחה וכן הסבר כיצד הגיע למקדם היוון של 10% (החלטה מיום 11/8/17). אדגיש, לא מדובר בהחלטה שהגיעה בעקבות בקשת הנתבע, אלא מיוזמת בית המשפט וזאת בשים לב לעובדה שהערכות שווי של חברות יכולות להשתנות מהקצה אל הקצה, בפרט בשים לב למקדם ההיוון שנקבע על ידי מעריך השווי (במקרה שלנו המומחה מטעם בית המשפט).

51.7. על מומחה בתחום ראיית החשבון אשר עורך הערכת שווי במסגרת חוות דעת לבית המשפט, לשתף את בית המשפט באופן קביעת מקדם/שיעור ההיוון כמו גם ביתר הנתונים המספריים שהוא מציב בנוסחאות השונות לקביעת הערך הנוכחי של שווי החברה.

51.8. המומחה העביר לבית המשפט נתונים שעמדו בבסיס חישוב הריבית להיוון תזרים המזומנים ביום 11/8/17 והסביר כי החישוב מבוסס על התיאוריה של מוליאני ומילר ומודל ה- CAMP. המומחה הסביר עוד, כי שיעור הריבית להיוון שננקט בחוות הדעת מתבסס על נתוני שיקלול הסיכון שרואים ספקי ההון של החברה, דהיינו הבעלים של החברה ובעלי החוב של החברה. שיעור ההיוון המשוקלל נקרא WACC והמומחה פירט את הנוסחה הידועה בספרות ובמחקר תורת המימון בהקשר זה ואף הסביר באופן מפורט את הנתונים שהציב בנוסחה. הוא הוסיף, כי פרמיית אי הסחירות מוערכת ב-2% ואילו פרמיית סיכון ענפית מוערכת ב-3%.

51.9. בחינת בית המשפט את הנתונים המספריים, את הגישה התיאורטית/עיונית ואף את אופן הצבת הנתונים המספריים בנוסחה נעשתה לפני ולפנים ובית המשפט לא מוצא עילה להתערבות כלשהיא בחוות דעת המומחה ועל כן מאמץ את הערכת שווי העסק של החברה.

52. בית המשפט סבור בסופו של יום, כי מדובר בחוות דעת ראויה, נכונה ומקצועית שעמדה במבחן הביקורת השיפוטית ובמבחן החקירה שכנגד.
    
53. אין ספק, כי החברה תמשיך להיות חברה משפחתית כפי שמה וכי הנתבע הוא המושך בחוטים והמושל בכבלים. הוא מייסד החברה ומנהלה בפועל. הוא יכול לעשות כן גם עם כאבי הגב הנטענים שלו ובהצלחה יתרה בייחוד שעה שמדובר בחברה משפחתית בה בנו מהווה בורג מרכזי. הנתבע 1 אף אינו מוכרח לעבוד פיסית בשיפוצים בפרוייקטים של החברה והוא יכול להתמקד בניהולה או בפיקוח על ביצוע העבודה וזאת בשים לב לעובדה שמדובר בחברה שכבר צברה מוניטין רב שנים המספיק לה לקבל הצעות עבודה שונות.

ז.ג. דחייה על הסף של טענת הנתבע כי הוא נכון להעביר החברה לבעלות התובעת:

54. אין לקבל טענות בני זוג בעלי חברות כי הם מוכנים להעביר החברה לניהול ובעלות בן הזוג האחר ובלבד שלא יידרשו לשלם מחצית מהערכת השווי. בן הזוג האחר אינו קבלן שיפוצים, אינו מנהל חברה או בעל מניות ואינו יודע להפעיל עסק. מלאכה זו יש להותיר בידי בן הזוג שהוא בעל המניות.

ז.ד. מהו הפתרון הראוי – העברת מחצית מניות או העברת מחצית שוויין?

55. אכן, במקרים רבים הועדפה בפסיקה האפשרות להורות לבעל המניות לשלם לבן זוגו מחצית שווי המניות נכון ליום הפירוד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק, על פני אפשרות חלוקת המניות, בעין (ראה בע"מ 1681/04 – פלונית נ' פלוני. [פורסם בנבו] תק-על 2005(1), 473; ע"א 2137/00, 803/00 שטיינמץ נ' שטיינמץ. [פורסם בנבו] תק-על 2001(4), 28; ה"פ (תל-אביב) 39/89 ברנוביץ' נ' ברנוביץ'. [פורסם בנבו] תק-מח 93(2), 758, עמ' 770; תמ"ש (תל-אביב-יפו) 20644/96 – סטריק נ' סטריק, [פורסם בנבו] תק-מש 2004(1), 276; תמ"ש (תל-אביב) 410176/96 – ע.ר. נ' ע.ג. [פורסם בנבו] תק-מש 2002(3), 44).
    
56. בפסק הדין המנחה בעניין זה סקר כב' השופט רובינשטיין את השיקולים השונים שהנחו את בתי המשפט להעדיף את אפשרות תשלום מחצית שווי המניות על פני חלוקתן בעין, ופרש אותם כך:

"בפסקי דין לא מעטים נדרשו בתי המשפט לבעייתיות שבהעברת בעלות במניות חברה משפחתית לידי בן הזוג. זו ברורה ומדברת בעדה: עסק משפחתי אינו יכול להתנהל ככלל בשעה של מריבה אישית גדולה בין בעליו, ושעה שכל אחד מהם מושך את העגלה לכיוונו בדרך ניהולו ובגישתו העסקית. חברה משפחתית שהגיעה למצב של פירוק שיתוף בשל סכסוכי משפחה, עדיף לה, בסברה הישרה, שתגיע לביצועו של החיתוך שעה אחת קודם. ואכן, הפסיקה הצביעה – מחד גיסא – על הנזקים העלולים להיגרם לחברה המשפחתית כתוצאה מהעברת בעלות במניות, ונקבע כי זיכויו של בן הזוג גם באספקטים הניהוליים של המניה "עלול להביא לשיבוש חמור והרסני של החברה", וכי "זכות לשיתוף בנכסים אינה מקנה זכות לחדור לחברה פרטית, שמתנהלת תוך הרמוניה ושיתוף פעולה בין חבריה ומנהליה" (ה"פ (תל אביב) 39/89 ברנוביץ נ' ברנוביץ (לא פורסם) [פורסם בנבו] ). במקום אחר התייחס בית המשפט לחשש שרישום המניות על שם בת הזוג "עלול להביא למריבות אין סופיות בהפעלת החברה, ולשיתוק פעולות החברה" (תמ"ש (תל אביב יפו) 20644/96 סטריק נ' סטריק (לא פורסם) [פורסם בנבו]). לעתים תקנות החברה כלל אינן מאפשרות את העברת המניות לבן הזוג (תמ"ש (תל אביב יפו) 13360/96 סטולר נ' סטולר (לא פורסם) [פורסם בנבו]), ועצם ההעברה יכולה לעלות כדי כפייתו של שותף לא רצוי על שאר בעלי המניות. כל אלה דברים נכוחים הם. מאידך גיסא, נזקקו בתי המשפט לנזק העלול להיגרם לאישה מרישום המניות על שמה: "בחברה משפחתית… אין זה רצוי לרשום מחצית מניות ע"ש האשה, שאינה רצויה בה. הדבר גם עלול להביא לכך ששווי זכויות האשה בחברה יורד ערכם כתוצאה מדפוסי התנהגות שינקוט הבעל" (פרשת סטריק, לעיל). בפרשה אחרת קבע בית המשפט המחוזי, כי "הנתבעת (כך במקור – א"ר) איננה יותר בת משפחה של הנתבע. אין זה רצוי שהיא תקבל מניות בחברות שאיננה רצויה בהן. הדבר עלול לשמש גם פיתוי, להקטין את זכויותיה בחברות בעתיד, בדרכים שונות" (מ"א (באר שבע) 766/92 שטיינמץ נ' שטיינמץ (לא פורסם) [פורסם בנבו]), קביעה שזכתה לאישור בית משפט זה (ע"א 803/00 שטיינמץ נ' שטיינמץ (לא פורסם) [פורסם בנבו] ). ולבסוף, שיקול נוסף: "הסדר ממוני הקושר את בני הזוג זה לזה אחרי פרידתם אינו רצוי" (פרשת סטריק, לעיל), והפירוד הריהו בחינת "ספר כריתות… דבר הכורת בינו לבינה" (גיטין פ"ג ע"א)." בע"מ 1681/04 הנ"ל, עמ' 475)

57. אם כן, השיקולים אשר הכריעו את הכף הם בעיקרם שלושה: ראשית, החשש להתנהלות החברה "בשעה של מריבה אישית גדולה" בין בעליה, שנית, החשש למעמדו של בן הזוג המקבל מניות בחברה בה נוכחותו אינה רצויה ושלישית, השאיפה שלא לכבול זה לזה בני זוג שנפרדו באמצעות הסדרים ממוניים.
    
58. ראינו כי הנטיה השיפוטית היא לאפשר הפרידה/גירושין בצד המשך חיי החברה. על כן החברה המשפחתית מוערכת "כעסק חי" ולא כעסק בפירוק. מות הנישואין אינם מות החברה. לפיכך, הנכון הוא לפסוק לתובעת מחצית שווי החברה כפי הערכתה "כעסק חי" על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט.
    
59. עולה מן המקובץ, כי על יסוד כל הטעמים לעיל ובשים לב לנסיבות העניין וכאשר אף נבחנה אפשרות העברת העסק לידי התובעת במהלך הדיון והיא התנגדה לכך, אני קובע כי חלקה של התובעת הינו 50% בשווי העסק ועל כן היא זכאית לקבל לפי המפורט בסיכום חוות הדעת את הסך של 1,365,538 ₪.

ז.ה. ומה לגבי נכסי המקרקעין?

60. לכתב התביעה צורפה רשימה של נכסי מקרקעין שנרכשו על ידי הנתבע ו/או החברה במהלך חיי הנישואין. במקור ובמסגרת התביעה בתיק הקשור (שנמחקה בשל כפילותה) עתרה התובעת להצהיר עליה כבעלים של מחצית מאותם נכסי מקרקעין. אלא שרובם ככולם כבר אינם בבעלות מי מהנתבעים.
    
61. לא ניתן ליתן סעד הצהרתי של בעלות במקרקעין או ליתן סעד "כפול" המעריך שווי הנכסים יחד עם הסעד של קבלת מחצית שווי החברה. עם זאת אין ספק שהערכת שווי הנכסים הייתה חיונית כדי לבחון מה היה שווים ולהשוות היכולות הכלכליות של הנתבע והחברה כפי שדווחו לרשויות ולבית המשפט ולקבוע את "שוויים" ו/או היכולות הכלכליות של הנתבעים בעקבות זאת.

המומחה בחקירתו, הבהיר כי תנועות המכירה קנייה של הנכסים והמכוניות באו כדי להציג תנועות בנכסי הנדל"ן בהתנהלות החברה (ראו פרוטוקול מיום 30/01/2017 עמ' 15 שורות 18-28):

"ת:הנכסים האלה הובאו בחוות דעתי לא לצורך איזונם בין בני הזוג, אלא הם הסבירו דבר מה מסוים שנאמר בסעיף 3.7. דהיינו, היו טענות של ב"כ האישה שקיימים נכסי נדלן וכן רכבים ומטלטלין, אשר ניקנו במהלך תקופת החיים המשותפת, ובסכומים גדולים. דבר שאינו מתיישב עם ההכנסות המדווחות בעסקו של הנתבע.

ש.זה לא נקנה. הייתה עסקה והיא בוטלה. הרבה לפני פרוץ הסכסוך הזה.

ת.לכן הצגתי בסך הכל את העסקאות שהיו של קנייה ומכירה, לפי נתונים שהיו בידיי ולא היו בידיי כל הנתונים, לכן היכן שלא היו נתונים ציינתי סימני שאלה. אבל כל המטרה של ההצגה של הנכסים הללו, היא על מנת להציג תנועות שהיו בנכסי נדלן. בעניין רכבים כפי שנטען שהיו הרבה מאוד רכבים יקרים, לא קיבלתי נתונים ולכן לא הצגתי אותם. מטרת הסעיף הזה זה לא לאזן את הנכסים שהיו בבעלות הנתבע במועד הקובע, ולכן הם לא מציגים את מה שאתה מבקש". (ההדגשות שלי ואינן במקור א.ז.)

62. בהתאם לטענות התובעת בוצעה הערכת שמאי לכלל הנכסים שהובאו לגביהם ראיות ולו לכאורה לעניין בעלותו של הנתבע, והם:
    קרקע חקלאית בעמק יזרעאל סמוך למזרע גוש 16863 חלקה 4 – הוערכה בשווי 170,000 ₪;
    קרקע חקלאית בפ. גוש 19700 חלקה 16 – הוערכה בשווי 70,000 ₪;
    קרקע חקלאית בפ. גוש 19692 חלקה 68 – הוערכה בשווי 52,500 ₪;
    דירה ברח' *** בנ. ע. גוש 17790 חלקה 35/114 – הוערכה בשווי 725,000 ₪;
    דירה בחיפה גוש 10861 חלקה 6/13 – הוערכה בשווי 756,000 ₪;
    קרקע חקלאית בע. גוש 17164 חלקה 37 – הוערכה בשווי 100,000 ₪ ;
    דירה ברח' *** בנ.ע. גוש 17833 חלקה 29/7 – הוערכה בשווי 490,000 ₪.

63. הבית ברחוב כ. בנ.ע., הינו בבעלות משותפת של שני בני הזוג ורובצת עליו הלוואת משכנתא משותפת שיתרתה לסילוק 250,000 ₪. חלקו "נטו" של הנתבע בנכס זה הינו: 235,000 ₪ (2/(720000-250000)).
    
64. לטענת הנתבע לעניין יתר הנכסים, הנכסים הם נכסי החברה ולא נרכשו מחשבונם המשותף, נכס אחד טרם הועברה הבעלות ביחס אליו נוכח חוב ועיקול מע"מ.

לעניין הקרקע החקלאית בע.– העסקה בוטלה לדבריו, כתוצאה ממעשי רמייה של עוה"ד בעסקה זו והנתבע נאלץ להודות בעובדות כתב אישום שהוגש כנגדו, הורשע וביצע עבודות שירות במשך 6 חודשים.

עיקר הנכסים כבר נמכרו, עוד לפני המועד הקובע, חלק מעסקאות הרכישה כלל לא יצאו לפועל כלל וחלקם נמכרו אחרי המועד הקובע, כאשר כל תמורה שהתקבלה הועברה לטובת החברה.

לטענת הנתבע נכון להיום, הנכסים שנותרו בבעלותו הם הדירה המשותפת וקרקע חקלאית בפ..

65. טענות אלו של הנתבע אומתו במסמכים שונים שהוגשו כמוצגים נ'/1 עד נ'/5. על פי נ'1 ביום 12/1/16 נכרת הסכם ביטול עסקת מכר מקרקעין ביחס ל"אדמת *** " ; על פי נ'/2 ביום 2/6/2008 נכרת הסכם מכר של אדמת פ. (חלקה 68) ;

על פי נ'/4 ביום 11/6/2007 נמכרה הדירה בחיפה לצד ג' ;

על פי נ'/5 פעל הנתבע עם עו"ד לזיוף מסמכי מכר של מקרקעין בע.– הנתבע הודה בעובדות כתב האישום שהוגש כנגדו ומקרקעין אלה אינם בבעלותו ;

נכס 7 – דירת *** בנ.ע. נרכשה בסך של 130,000 ₪ (צורף הסכם מכר כנספח ז' לסיכומים מיום 04/05/2017) ונמכרה בעבור 200,000 ₪ וכספים אלה הוזרמו לחברה במהלך שנת 2012 (עמ' 18 שורות 29-30 לפרוטוקול – דברי ב"כ הנתבעים).

66. המקרקעין שנותרו לכאורה בבעלות הנתבע הם חלקה 16 בפ. (שווי 70,000 ₪) ומחצית הזכויות בדירת הצדדים ברחוב כ. בנ.ע. (שווי "נקי" 235,000 ₪).

67. בסופו של יום וכאשר אין חולק כי זולת זכויות הנתבע בדירת הצדדים בנ.ע. וזכויותיו בחלקה 16 באדמות פ. אין נכסי מקרקעין אחרים או נוספים בבעלות החברה או הנתבע, ובשעה שבית המשפט מתרשם מהיעדר נכונות של הנתבעים לשלם לתובעת חלקה בגין מחצית שווי המניות של החברה, רואה בית המשפט לנכון לקבוע כי נכסי המקרקעין האמורים (מלוא הזכויות בדירת הצדדים בנ.ע., מקרקעין בפ.) יועברו על שם התובעת וכפועל יוצא מהסכום שמגיע לה במסגרת הערכת שווי החברה שנעשתה על ידי המומחה יקוזז מהסכום האמור סך כולל של 305,000 ₪ (70,000 (פ.) + 235,000 (דירת הצדדים בנ.ע.)).

ח. סיכום פסק הדין וקביעת המגיע לתובעת:
68. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע את כלל החלוקה העיקרי במסגרת סעיף 5(א) שבו כל:

א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;

(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

69. סעיף 6 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע את דרך האיזון:

(א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים.

70. לכלל החלוקה השוויונית של הרכוש נקבע חריג מצומצם בהיקפו במסגרת סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, המקנה לבית המשפט סמכות בשיקול-דעת, בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", לקבוע חריגים לכלל של חלוקה שוויונית בנכסים כדלקמן:

א. קביעת נכסים מסוימים ששוויים לא יאוזן (סעיף-משנה (1)),

ב. קביעת יחס חלוקה שונה (סעיף-משנה (2)),

ג. קביעת שווי הנכסים בהתאם למועד מוקדם יותר (סעיף-משנה (3)),

ד. עריכת האיזון לפי היקף הנכסים במועד מוקדם יותר (סעיף-משנה (4)).

71. הפסיקה מורתנו, כי התשובה לשאלה צריכה להישען על תכלית חוק יחסי ממון בין בני זוג, על העקרונות העומדים בבסיסו ועל פרשנות סעיף 8:

"המטרה הניצבת מול עיניו של הפרשן של הוראות חוק יחסי ממון היא מימוש מטרתו של המחוקק ליצור איזון בין בני הזוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון בין בני-זוג…" (ראה: בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.14, פורסם במאגרים [פורסם בנבו])).

72. שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף, נועד לשימוש במקרים מיוחדים, בהם ההסדר הכללי בחוק עשוי להוביל לתוצאות שאינן רצויות ולאי צדק ברור. המטרה היא להגיע לחלוקה שתקנה לכל אחד מבני הזוג שוויון הזדמנויות בחיים שלאחר הפירוד, כך שכל אחד כשלעצמו יוכל לבנות את עתידו.
    
73. בסיכומיה טוענת האשה כי יש להפעיל סמכות מיוחדת מכוח הוראת סעיף 8 לחוק יחסי ממון לעיל נוכח העובדה שהוכח בפני בית המשפט, כי האיש והחברה הבריחו נכסי מקרקעין רבים ויש לדאוג "לפצות" את התובעת באמצעות איזון צודק בנסיבות העניין.
    
74. לאחר בחינת נסיבות המקרה שבפניי, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות איזון בלתי שוויוני או סטייה מכלל השוויון באיזון. אין מדובר במקרה של הברחת נכסים ורובם המכריע היה ידוע לתובעת. רכישת הנכסים על ידי הנתבע ו/או על ידי החברה לא יכולה להיחשב בגדר הברחת רכוש והרי ממילא התובעת עותרת לקבל מחצית שווי הזכויות בחברה ומחצית שווי הנכסים הרשומים על שם הנתבע באופן אישי ככל שיש. כספים שנתקבלו בעקבות ביטול עסקאות מכר או מכירות מקרקעין הוזרמו לחברה. אין מדובר במקרה בו נכסים נרשמו על שם צד ג' ו/או הוברחו מהנתבע לצדדי ג' כדי שהתובעת לא תוכל לתבוע בעלות בהם. במידה והדבר אכן נעשה, הוא לא הוכח דיו על ידי התובעת עד כדי הצדקת הפעלת הסמכות שבסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
    
75. מן העבר השני, לא מצאתי כל מקום להידרש ולא כל שכן לקבל טענותיו של הנתבע כנגד המומחה בתחום האקטואריה וראיית החשבון, מר אבי כהן שביצע מלאכתו על הצד הטוב ביותר, העיד באופן מהימן שתרם למשקל חוות הדעת וערך חוות דעת זהירה ונכונה לטעמי. כידוע, מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לצורך מתן חוות דעת, פועל בתום לב, ביושר ובהגינות, בהתאם לשיקול דעתו המתבסס אך ורק על ניסיונו וידיעותיו.

רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] דינים נג 79 (1997).

רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סאלח, פ"ד נה(3) 97, 100,

רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה, [פורסם בנבו] תק-על 2004(1) 3211, פסקה 5 סיפא).

76. לעניין חוו"ד הנוספת שהוגשה ע"י הנתבעים, אתייחס בקצרה אף שהוגשה מבלי לקבל רשות להגישה. יצויין, כי הנתבעים מיצו את ההליכים לרבות חקירתו של המומחה ובקשה להבהרת חוו"ד בדרך של שאלות הבהרה. תשובות המומחה לא זו בלבד שהן מספקות אלא נתנו מענה מוחץ לכל ספק שהיה לבית המשפט או לנתבע לעניין צדקת דרך העבודה המקצועית של המומחה, האובייקטיביות המקצועית שלו ומעל לכל תוצאת חוות הדעת. הנתבעים לא היו מורשים להחמיק לסיכומיהם חוות דעת "נגדית" ללא קבלת אישור בית המשפט וכאשר גם במסגרת ההתדיינות נדחתה לגופה שיטת ההערכה לפי "מודל המכפיל" שהמעריך מטעמם עשה בה שימוש. זאת ועוד מדובר בחוות דעת שלוקחת נתונים סלקטיביים (רק בין השנים 2010 – 2012) היא לא מתחשבת בעובדה שרווח נקי אינו תמיד "רווח מייצג", היא לא נתנה כל ביטוי לנכסי הנדל"ן של החברה ולא מתעמקת כלל בביצועי החברה לעומת ממוצע בענף. לאור זאת ובשים לב ליתר הטעמים שבגינם העדיפה ההלכה הפסוקה וגם אנוכי את שיטת היוון תזרים המזומנים, הרי גם לגופה אין חוות הדעת יכולה לקנות שבט בהכרעתי זו.
    
77. הסכום שעל הנתבע 1 לשלם לתובעת לפי חוות דעת המומחה בניכוי שווי זכויותיו במקרקעין לעיל הינו 982,840 ₪ (1,332,840-350,000). סכום זה ישולם בפריסה של 120 תשלומים שווים בסך 8190 ₪ בתוספת הצמדה וריבית בת 0.5% לשנה החל ממועד פסק הדין ואילך.
    
78. זכויות הנתבע בדירת נ.ע. ובפ. שייכות לתובעת מהיום ותועברנה על שמה. התובעת תישא לבדה בהלוואת המשכנתא הרובצת על דירת הצדדים בנ.ע..
    
79. לאור התנהלותו הדיונית של הנתבע וההוצאות הרבות שהתובעת נדרשה להן ובשים לב לתוצאה אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ו/או לחוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪.
    
    512937180 המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולמומחה ותסגור את התיק.

54678313ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ז, 07 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

אסף זגורי, שופט
סגן הנשיא לענייני משפחה

אסף זגורי 54678313

The post הערכת שווי חברות appeared first on אקטואר | כהן איזונים פיננסיים | רו"ח אבי כהן.